top of page

עולם ננסי קסום

מיניאטורה בעברית מִזְעֶרֶת. היא עולם ננסי, תלת ממדית, המכילה בתוכה עולם ומלואו. יש בה מבנים, כלי תחבורה ונופים מפעימים. יש בה אנשים שמתרוצצים ובעלי חיים שנוהמים. זהו העולם המיניאטורי. החל מהכפרים הממוזערים הראשונים, ועד לערים מיניאטוריות שחיות ונושמות ומשתרעות על פני עשרות מטרים.
 

התערוכה, בלתי שגרתית, נותנת במה לז'אנר יצירתי ותיק, הנדחק בדרך-כלל אל השוליים. מיניאטורה מזוהה עם מלאכת מחשבת, עדינה ודייקנית. יש אמנים מוערכים העוסקים במיניאטורות, בציור ובפיסול, אך מרבית העוסקים בתחום הם חובבים, ויצירת סצנות מיניאטוריות, בתי בובות או דגמים של מבנים וחפצים, נחשבת למלאכת-יד עממית בדרך-כלל. היוצרים בתערוכה הם אנשים שנשבו בקסם העולם המיניאטורי והם עושים זאת במגוון טכניקות ובשילוב חומרים כל כך שגרתיים כמו גרעינים, צדפים, אבנים, עלים, חוטי ברזל, נצרים, זכוכיות, פרחים ועוד. חלקם עוסקים בשחזור זיכרונות ואהבות ישנות.
 

חמישה יוצרים משתתפים בתערוכה. אילן זבולוני (כפר מסריק). גוצי פרל (בני יהודה). יהודה לוי (הגושרים). פסי גבי (מעין ברוך). רחל גולדרייך (לוטם). כולם עובדים שעות על יצירת מודלים מוקטנים ומדויקים של כלי תחבורה, חדרים, סיפורי אגדות, דמויות ונופים מתוך עולמם הפנימי ויוצרים סט שלם, כולל צמחייה, בעלי חיים, הרים וגבעות ונחלים.
 

אנשים אוהבים מיניאטורות. כשהיינו קטנים איסוף מיניאטורות היה ממש באופנה ונקשרות אסוציאטיבית לאותם בתי עץ שהיו תלויים לנו על הקיר בחדר כילדות, ובתוכם מיניאטורות קטנות של בובות, חיות, רהיטים וכל דבר אחר ואנחנו חשבנו שגילינו משהו חדש. אבל מסתבר שמיניאטורות היו כאן תמיד ואנחנו לא המצאנו כלום. מיניאטורות צבאיות היסטוריות קיימות עוד מימי קדם. המיניאטורה העתיקה ביותר התגלתה בפירמידות המצריות – פסל לוחם מצרי שגילו 4,000 שנה.
 

התערוכה עושה כבוד לאמנות המיניאטורה. יש משהו מפליא במראה של עולם מוקטן, מודל מדויק שמוצג בסביבה טבעית, כמו מכוניות ואנשים, מונח לפנינו על השולחן, או במרחב פתוח כשמדובר במודל מורכב ורחב ידיים, גורם לנו שעשוע מסוים של אבסורד. יצירות יפות, מעניינות, שאפשר לבהות בהן זמן ממושך. בנוסף, בזמן ההתבוננות פתאום מתחשק לנסות להכין כאלה בעצמנו. בין שלל היצירות שווה לשים לב לחדרים המיניאטוריים שבונה גוצי פרל, לחנויות הקטנות שיוצרת גבי פסי, לעולמות הקסומים שמציגה רחל גולדרייך, ולחומרי הטבע- כמו קליפות של פיסטוקים ואבנים - שבהם משתמש יהודה לוי ליצירת המיניאטורות שלו. ולמלאכת המחשבת קטנה ומושלמת של אילן זבולוני.


פתיחה: 18.6.22.    נעילה: 17.8.22.

                                                                                               אתי פרדו נוסבאום

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page