נעמה תמנעי וייס   כפר החורש

 לגעת בחיים וביצירה.

 נולדתי בתימן ב- 1945 בדרך העלייה הורי נפטרו. ב-1950 עליתי עם שני אחיי הגדולים ב"מרבת הקסמים". הגענו לעין שמר,  שם הפרידו אותי מאחיי, בגלל היותם צעירים מלהיות אחראים עלי. אותם לקחו למוסדות דתיים של עליית הנוער, אותי לקחו  לרמת הדסה, מוסד של עליית הנוער.

 משם "יפה ויידה" אספה אותי אל חיקה, אישה אלמנה, לימים אמא לכל דבר. כך הגעתי לכפר החורש ב-1951.

 הגעתי לחברה שבה אני שונה מהם: יתומה מאב ואם, שחומה, קטנה לעומת בני גילי, תמניה יחידה בחברה אשכנזית, נלחמת  בכל כוחי מול "אריות" על מקומי בחברה, ללא הצלחה. דמות האבא היה חסרה לי מאוד. בסוף 1951 התחדש הקשר עם  משפחתי הביולוגית, כשאני נשארת בקיבוץ.

 מתנה גדולה קיבלתי, שעזרה לי מאוד בחיים. יכולת להתבוננות, כישרון ויצירתיות. אלה אפשרו על אף הקשיים ליהנות מיופי שבטבע, ממוסיקה טובה ומדברים יפים שנקרו בדרכי. העיסוק ביצירה עבורי, היה כמו סם הרגעה ואוויר לנשימה. תרתי  משמע. אני זוכרת את עצמי מאז הגן עוסקת ביצירה. התחלתי בחומר, נצרים, רקמה וכל חומר מזדמן. עם הזמן התקדמתי,  למדתי ציור, קרמיקה וצורפות במכללת "עמק יזרעאל", אז "אוהל שרה", ב"עין הוד" ובמכללת "צמח" למדתי ניפוח זכוכית  מתוך סקרנות, במושב היוגב למדתי ויטראז'.

 שנים ארוכות עבדתי בחינוך, גיל הרך ובי"ס יסודי. בשנים האחרונות לפני יציאתי לפנסיה בדואר בקיבוץ. 

 נישאתי לבחיר ליבי, אילן וייס, ב-1969 הבאנו 4 ילדים יקרים שני בנים ושתי בנות מוצלחים מאוד. כיום יש לי 8 נכדות יקרות  ונכד  נסיך, יש סיכוי לעוד נכדים. ב-2009 לצערי אילן הלך לעולמו.

 הייתי שונה בחברה, זה התבטא גם ביצירותיי. הסגנון הבשיל ונהיה ייחודי ושונה. לא נסחפתי עם הזרם האמנותי, אהבתי  להתנסות בחומרים שונים. כאמנית חיפשתי את התחום הייחודי עבורי, לכן מתוך סקרנות הגעתי ב-1982 לקורס לעבודות עור  במכללת יזרעאל. כולם עשו תיקים, חגורות, ארנקים ועוד חפצים שימושיים, אני נמשכתי לפיסול ולמופשט. החומר סיקרן  אותי מאוד, חומר לא שיגרתי ולא יומיומי, חומר אורגני, קשה ורך בו זמנית, הוא שמאפשר לי להוציא מתוכי את האנרגיה  ומתוכו את היצירה.

 טבע-עלים יפים, פרחים, עצים עם צורות מעניינות, מוסיקה שזורמת בתוכי, חפצי אמנות שצורתם כובשת אותי - אלה מקורות  ההשראה שלי, מתוכם צומחים רעיונות וכשהרעיון מרתק אותי, אני חולמת בליליות, לעיתים איני נרדמת, לא נחה עד שאני  יוצרת את היצירה.

 תהליך היצירה:

 נמשך ימים ואף שבועות ארוכים. היא מתרחשת בכמה שלבים. העבודה נעשית כשהעור רטוב, כי אז החומר  רך, מצב  שמאפשר לי לתת את הצורה המבוקשת. כל תהליך מתבצע אחרי שהעור מתייבש מהשלב הקודם. זו הסיבה  העיקרית למשך  זמן ממושך. אחרי שנים רבות, העירו לתשומת ליבי: "את הסבל הרב שנגרם לי בגלל היותי שונה בחברה הפכתי  ביצירותיי  המיוחדות והייחודיות, למעלה ויתרון לאמנות שלי". 

 מקורות היצירה:

 עד למהפכה התעשייתית האדם השתמש תמיד בחומרים זמינים לצרכיו: עץ, אבן, ברזל, נחושת, זכוכית, חמר, חלקי  בעלי חיים, כמו עורות, פרווה ועצמות. בחרתי  בעור, גיליתי שהפיסול בחומר זה חי יותר מכל חומר אחר

 ומקובל באמנות הפיסול, הוא מאפשר הבעה של רגש, הופך את החומר לצורות הרמוניות וזורמות.

 יש ביצירותיה  אמירה של חומר שהיה בעבר חי ולאחר מותו מקבל חיים חדשים אך הפעם החיים הללו אינם  מוגבלים בזמן והחום שהחומר משדר נשאר.

 במהלך שנות עבודתה, התברר לנעמה, כי היא עוסקת בחיים ומוות: מתן חיים מחודשים לחומר שהיה חומר חי  והקפאתם לנצח בצורה חדשה פרי רגשותיה.

 משנת 1997 מציגה נעמה את יצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות ברחבי הארץ.

 כיום הן מוצגות בגלריה-סטודיו שלה בכפר החורש.       

​