top of page

טולי ואילנה באומן ז"ל

50667.jpg

זוג רב פעלים, מגדלור שהאיר את העשייה האמנותית בפריפריה הגלילית.

אמנים יזמים, פרויקטורים דגולים, מבריקים, חדים, שנונים, ציניים, נושכים כשצריך - ולא עשו חשבון.

טולי ואילנה נולדו בארגנטינה ועלו ארצה ב 1956, כחלק מגרעין של השומר הצעיר לקיבוץ עמיר.

בהמשך הפכו למוסד ציבורי העומד בזכות עצמו.

יחד עם צוות המכון לאמנות בתל-חי, הגו את הרעיון של "מפגשי תל-חי לאמנות בת זמננו", כינוסים רב שנתיים שהעמידו את תל-חי בראש אירועי האמנות הסביבתית בארץ. טובי הפסלים מהארץ ומהעולם הטביעו חותמם בנוף הקסום של הגליל.

מפגשים אלו היוו ניסיון לא שיגרתי לממש את מושגי הקשר בין אמנות-חברה-טבע ונגעו בהיבטים היסודיים של יחסי הגומלין אמן-קהילה, זיקתם לסביבה האנושית, למשמעויות הדומיננטיות של הנוף, למיתוס של המקום ולקהילה הסובבת אותו.

 

המפגשים התרחשו לרוב בנוף הפתוח. במפגשי "תל-חי 80" ו"תל-חי 83"

עסקו האמנים בהתמזגות ושילוב החלל המשתנה בנוף פראי.

מפגש של נופים, גבולות ואורח-חיים, שהפריפריה הגלילית במרכז.

בשנת 1987 הקימו בני הזוג באומן, את מרכז האמנויות בגבעת חביבה,

את המגזין "סטודיו" הוציאו יחדיו במשך שמונה עשרה שנים. מגזין שהיה פורץ דרך בתחום האמנות.

במרכז לאמנויות בגבעת חביבה יצרו קשרים בין הכפרים הערביים והישובים היהודים. מפגשים של ילדים יהודים וערבים באמצעות האמנות, כחלק אינטגראלי של החיים, ללא פוליטיקה.

היהודים ביקרו בכפרים הערבים והערבים ביישובי היהודים.

ובזכותם קמו פרויקטים רבים. כפרויקט אמנות של כיתות י-י"ב של "נוער לא משתלב", פרויקט חשוב ורב משמעות,

שקולו נישא ברוח עד לקונגרס בוושינגטון.

פרויקט "גבול השלום" שאיגד סביבו עשרות אמנים יהודים וערבים, ישראליים ופלשתינאים בעלי שאיפה לשלום!

במקביל לעשייתם הברוכה מחוץ לקיבוץ, הקימו בקיבוץ עמיר מפעל להדפסי משי וסטודיו לאבן. שעוסק פרויקטים של פיסול ואמנות שימושית בבזלת, קרמיקה, עץ וזכוכית. יצירתם שילבה טכניקות של הדפס עם פיסול. בנוסף, פיתח טולי באומן שפת פיסול המשתלבת עם הנוף ועם סביבות אדריכליות. יחדיו יצרו וביצעו אתרי הנצחה, שילוט, אבני מדרך מבזלת, ספסלים, שולחנות שרפרפים ועוד.

טולי ואילנה באומן קיבלו (כול אחד בנפרד) את אות "יקירי הגליל", כהוקרה על קידום התרבות והאמנות בגליל.

בשנת 2014 זכה טולי בפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות והספורט.

בשנת 2014 הגו והקימו את "גלריה בסימן שאלה" גלריה לקראפט, שלצד הצגת תערוכות של אמנים מובילים, פועלת גם כגלריה קהילתית, חברתית וחינוכית, אליה מגיעים ילדי גנים ותלמידי בתי ספר וקבוצות גמלאים. הגלריה מתמקדת בחיבור בין האמנות לאזור ולחברה שבו היא פועלת.

 

בראשית 2015, מת טולי באומן ובדצמבר 2020, נפטרה אילנה.

הייתה להם דרך משלהם, צירוף של רוחב לב וחוכמת אדם. אנשי עקרונות: תהיה אתה, ללא טיפת זיוף, ללא העמדת פנים. האמינו שהחלש הוא הצודק, הראוי לתשומת לב ראשונה. אהבו את הארץ, אהבו אנשים. קשה שלא להתרשם מהידע העצום שהיה להם. לוחמי צדק חברתי ולשלום בין העמים. מפוקחים אך מאמינים.

אופטימיים - לא נאיביים. חיפשו אמנות למען אמנות.

טולי ואילנה היו אנשי אמת שמחשבותיהם ומעשיהם היו מבוססים על עקרונות שלא סטו מהם. אין הכרח להיות מומחה כדי להגשים אידיאה, די להיות בעל אידיאה כדי להיות מומחה. מי ייתן והעשייה האמנותית שלהם בגליל תמשיך לפרוח

או כפי שטולי נהג לומר "הגליל הוא המרכז וממנו תבוא הבשורה".

טולי ואילנה הותירו חותם רב על התרבות בישראל.  

   

                                                                          זכרו אותם כמו שהיו.                                                                                              

אתי פרדו נוסבאום

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page