דוקמי. הילה אשורי. בועז גילה.
תהליכי היצירה בחומר קרמי מתגבשים, תופחים אט אט, מבשילים ומהווים בסיס למגוון העבודות המצגות בתערוכה. התהליך מתחיל במחשבה המפגישה ומחברת את האדם עם מקומו, טבעו ומהותו הבסיסית ביותר. ומסתיים עמוק בתוך התנור כור היתוך לאדמה ותפקידו מהותי וערכיו לא יסולאו בפז. העבודה בחומר הקרמי מחייבת לקחת סיכונים בתהליך היצירה, הייבוש והשרפה. מה שיישרף, לעולם לא יוכל לחזור למצבו הקודם; האפשרות לעשות Undo איננה קיימת … לאחר השרפה גורלו של האובייקט נבחן בכל פעם מחדש, האם יוצג, ייגנז או ייזרק. בהקשר זה יצירה בקרמיקה משולה למשחק הימורים שסופו קיום או חידלון. העבודות המוצגות עתה הגלריה הן כתב היד האישי של האמנים ומוטבעות ביצירות כמו קמטים בעור, ניתן באופן ברור לקרוא את תווי החיים שלהם הניצבים סביבת נוף משתנה.
הילה אשורי (משגב עם)
אמנית קרמיקה. פיתחה שפה אישית של מחיזור החומר. ביצירתה מתקיים מתח מובנה בין שיח האמנות לבין השפה הקרמית, באופן בו המפגש בין שני שדות אלו יוצרים מפגש מבורך בין הטכנולוגי לאינטואיציה האישית. תכנון וחוסר שליטה, רוח וחומר – לכדי אמירה מורכבת, פואטית יוצאת דופן. ביצירתה מתארת אשורי את סיפור אמא אדמה, אהבתה לטבע ולצבעי האדמה באים לידי ביטוי בתוך החומר. שבירת מוסכמות ובכישרון רב נותנת לראשוניות והמקוריות לבוא לידי ביטוי בכלים אותם היא יוצרת. ניתן לראות בעבודתה קווים מעגליים, אלמנטים הנפרסים על פני תקופות מהעבר אל העתיד. כרובד גיאולוגי של קמטים, קווים וקשתות. התגלמות של נופים גיאולוגים אדירי ממדים בזעיר אנפין. היא כמו צלמת המנציחה רגע דרמטי שארע לפני מיליוני שנים, נלכד בעדשת המצלמה ולעד ישמר את האנרגיה שעברה ואיננה עוד.
ביכולתה למצוא את נקודת הזמן המדויקת בה החומר הקרמי יענה לרצונה, בשילוב של ניסיון ואינטואיציה היא אוחזת בשתי ידיה את המסה של החומר המתגבש. בפעולה ספונטנית שהיא חיבור בין הגוף והנפש, תנועה שנעשית בינה לבין החומר ובינה לבין עצמה היא מייצרת הזרמה של אנרגיה עד לעצירה והקפאה של החומר והרגע בזמן. שבירת מחיצות וניתוץ גבולות מסקרן במיוחד, בו פועמת בנקודת זמן זו, האפשרות לטשטוש גבולות, וליצירת שפה מילולית וחומרית חדשה.
בועז גילה (ירושלים).
"אני ממציא את עצמי כל פעם מחדש". עובד במספר טכניקות ועובר מדי פעם ביניהן. תהליך היצירה מופיעות כתמונות בדמיון, שלמות או חלקיות, לאט לאט הוא מעבד אותן אבל לא תמיד הוא מודע מהיכן הן הגיעו. אך הן מבטאות את מה שהוא רוצה להביע. לרוב העבודות יש סיפור אישי, המשקפים את תחושותיו וניסיונו באמצעות חומרים המגיבים ונשלטים למגע ידו. הוא חוזר על הטכניקה מספר רב של פעמים עד שמתקבלים המרקם התנועה והפיזיות של החומר שמעניינים ומספקים אותו.
לחומר יש עוצמה וכוח הטמונים בו. גילה מתרכז, מתבונן ומחליט מה תהיה מידת התערבותו. האם הוא יבצע תנועה דרמטית, מעצימה או יתערב התערבות מינימליסטית שתופסת את מהות החומר ומקבעת אותו. תהליך העבודה משנה פאזה והופך להיות מתוכנן, מדויק ומחושב, גילה בוחר להפגיש עם הגאומטרי ההנדסי והמתורבת ולעתים עושה זאת ע"י בניית קונסטרוקציית חומר, חופשי ומשוחרר. מה שמופיע בתוכה הוא קיבוע של ארעיות. מקורות ההשראה של בועז גילה, והדברים שמרתקים אותו הם המפגשים בין אדריכלות, טבע ועיצוב. תהליך שמצד אחד מצריך דיוק ומצד שני חופש, הנוצר כתגובה לטקסטורה והצבע המתגבשים בחיפוש אחרי מעברים רגישים שמדגישים את הטופוגרפיה של החומר באור וצל. לעולם לא יהיו שני אובייקטים זהים ולמרות שהם חלק מסדרה במובן הזה הם חד פעמיים.
פתיחה: 17.09.2022 נעילה: 29.10.2022
אתי פרדו נוסבאום