top of page

דוקמי. הילה אשורי. בועז גילה.

תהליכי היצירה בחומר קרמי מתגבשים, תופחים אט אט, מבשילים ומהווים בסיס למגוון העבודות המצגות בתערוכה. התהליך מתחיל במחשבה המפגישה ומחברת את האדם עם מקומו, טבעו ומהותו הבסיסית ביותר. ומסתיים עמוק בתוך התנור כור היתוך לאדמה ותפקידו מהותי וערכיו לא יסולאו בפז. העבודה בחומר הקרמי מחייבת לקחת סיכונים בתהליך היצירה, הייבוש והשרפה. מה שיישרף, לעולם לא יוכל לחזור למצבו הקודם; האפשרות לעשות Undo איננה קיימת … לאחר השרפה גורלו של האובייקט נבחן בכל פעם מחדש, האם יוצג, ייגנז או ייזרק. בהקשר זה יצירה בקרמיקה משולה למשחק הימורים שסופו קיום או חידלון. העבודות המוצגות עתה הגלריה הן כתב היד האישי של האמנים ומוטבעות ביצירות כמו קמטים בעור, ניתן באופן ברור לקרוא את תווי החיים שלהם הניצבים סביבת  נוף משתנה.

הילה אשורי (משגב עם)

אמנית קרמיקה. פיתחה שפה אישית של מחיזור החומר. ביצירתה מתקיים מתח מובנה בין שיח האמנות לבין השפה הקרמית, באופן בו המפגש בין שני שדות אלו יוצרים מפגש מבורך בין הטכנולוגי לאינטואיציה האישית. תכנון וחוסר שליטה, רוח וחומר – לכדי אמירה מורכבת, פואטית יוצאת דופן. ביצירתה מתארת אשורי את סיפור אמא אדמה, אהבתה לטבע ולצבעי האדמה באים לידי ביטוי בתוך החומר. שבירת מוסכמות ובכישרון רב נותנת לראשוניות והמקוריות לבוא לידי ביטוי בכלים אותם היא יוצרת. ניתן לראות בעבודתה קווים מעגליים, אלמנטים הנפרסים על פני תקופות מהעבר אל העתיד. כרובד גיאולוגי של קמטים, קווים וקשתות. התגלמות של  נופים גיאולוגים אדירי ממדים בזעיר אנפין. היא כמו צלמת המנציחה רגע דרמטי שארע לפני מיליוני שנים, נלכד בעדשת המצלמה ולעד ישמר את האנרגיה שעברה ואיננה עוד.

 

ביכולתה למצוא את נקודת הזמן המדויקת בה החומר הקרמי יענה לרצונה, בשילוב של ניסיון ואינטואיציה היא אוחזת בשתי ידיה את המסה של החומר המתגבש. בפעולה ספונטנית שהיא חיבור בין הגוף והנפש, תנועה שנעשית בינה לבין החומר ובינה לבין עצמה היא מייצרת הזרמה של אנרגיה עד לעצירה והקפאה של החומר והרגע בזמן. שבירת מחיצות וניתוץ גבולות מסקרן במיוחד, בו פועמת בנקודת זמן זו, האפשרות לטשטוש גבולות, וליצירת שפה מילולית וחומרית חדשה.

בועז גילה (ירושלים).

"אני ממציא את עצמי כל פעם מחדש". עובד במספר טכניקות ועובר מדי פעם ביניהן. תהליך היצירה מופיעות כתמונות בדמיון, שלמות או חלקיות, לאט לאט הוא מעבד אותן אבל לא תמיד הוא מודע מהיכן הן הגיעו. אך הן מבטאות את מה שהוא רוצה להביע. לרוב העבודות יש סיפור אישי, המשקפים את תחושותיו וניסיונו באמצעות חומרים המגיבים ונשלטים למגע ידו. הוא חוזר על הטכניקה מספר רב של פעמים עד שמתקבלים המרקם התנועה והפיזיות של החומר שמעניינים ומספקים אותו.

לחומר יש עוצמה וכוח הטמונים בו. גילה מתרכז, מתבונן ומחליט מה תהיה מידת התערבותו. האם הוא יבצע תנועה דרמטית, מעצימה או יתערב התערבות מינימליסטית שתופסת את מהות החומר ומקבעת אותו. תהליך העבודה משנה פאזה והופך להיות מתוכנן, מדויק ומחושב, גילה בוחר להפגיש עם הגאומטרי ההנדסי והמתורבת ולעתים עושה זאת ע"י בניית קונסטרוקציית חומר, חופשי ומשוחרר. מה שמופיע בתוכה הוא קיבוע של ארעיות. מקורות ההשראה של בועז גילה, והדברים שמרתקים אותו הם המפגשים בין אדריכלות, טבע ועיצוב. תהליך שמצד אחד מצריך דיוק ומצד שני חופש, הנוצר כתגובה לטקסטורה והצבע המתגבשים בחיפוש אחרי מעברים רגישים שמדגישים את הטופוגרפיה של החומר באור וצל. לעולם לא יהיו שני אובייקטים זהים ולמרות שהם חלק מסדרה במובן הזה הם חד פעמיים.  

פתיחה: 17.09.2022    נעילה: 29.10.2022                                                        

 אתי פרדו נוסבאום

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page