top of page

אורי חופי / חומרים-תהליכים-פסלים

 אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני, טולי באומן

 צלם: צבי אליאש

גלריה סימן שאלה גאה להציג בתערוכת הבכורה שלה, את עבודותיו של אורי חופי, האמן ששינה את פני הנפחות. אורי חופי, בחירתו של צוות הגלריה לפתוח את שעריה, מזמין אתכם למסע מרתק אל עולם הברזל והיצירה.

אורי חופי: מהחקלאות אל נפחיה עולמית.

איזו הפתעה העניק לאמנות, חקלאי שהחליט להפוך את צינור ברזל להבעת יצירתיות, והוא צעיר בן 53,  שהתחיל מסע מרתק בעולם הנפחות, ושינה את פני התחום כולו? אורי חופי, חבר קיבוץ עין שמר, עשה בדיוק את זה. לאחר שנים של עבודה בחקלאות ובניהול מפעלים, גילה חופי את אהבתו לברזל החם.

הכל התחיל ב-1984, לאחר מפגש גורלי בכנס נפחים בינלאומי עם הנפח המפורסם פרדי הברמן. ההשראה ששאב מהמפגש, בשילוב עם התשוקה הטמונה בו, הובילה אותו להקים את הנפחייה שלו ב-1987. הנפחייה הפכה למרכז פעילות ענף, המתמקד ביצירת אמנות בברזל, פיתוח כלי עבודה ייחודיים והוראה.

אחת מתרומותיו הגדולות של חופי הייתה פיתוח שיטה ייחודית לעבודה עם ברזל, שיטה שמתמקדת ביעילות ובנוחות העבודה. פריצת הדרך הגדולה ביותר שלו בתחום זה הייתה פיתוח "פטיש חופי", פטיש ארגונומי שתוכנן בקפידה כדי להקל על עבודת הנפחים ולמנוע פציעות. הפטיש הזה הפך לפופולרי מאוד בקרב נפחים ברחבי העולם.

במקביל לפעילות הנפחייה, הקים חופי בית ספר לנפחות ב-1992, והחל ללמד נפחים מכל העולם. הוא לימד לא רק את הטכניקות של העבודה בברזל, אלא גם את הפילוסופיה שלו לגבי האמנות והחיים. חופי האמין כי הנפחות היא לא רק מלאכה, אלא גם דרך חיים, והעביר את התשוקה שלו לתלמידיו.

יצירותיו, זכו להכרה בינלאומית, הציג תערוכות רבות בארץ ובעולם, והשפיע על דור שלם של נפחים. היום. גלריות רבות מציגות את עבודותיו, והמורשת שלו ממשיכה להשפיע על עולם הנפחות. חופי, שראה בברזל יותר מחומר גלם, אלא ככלי להבעת רגשות ומחשבות, מזמין אתכם לחוות את הקשר המיוחד בין האמן לחומר. תערוכה זו היא חגיגה לחושים. צלילי הפטיש הפוגע בסדן, חום הברזל והקווים החזקים של היצירות ייצרו חוויה בלתי נשכחת. "הברזל מלמד אותנו סבלנות, התמדה ויושר", אמר חופי, "הוא משקף את הנשמה שלנו". הצטרפו אלינו לחגיגה של יצירתיות, חדשנות ומלאכת יד. גלו את הסיפורים שמסתתרים מאחורי כל יצירה, את הקשר בין האדם לחומר ואת הקסם של הנפחות. 

רשמה: אתי פרדו נוסבאום

 

  תמונות ממפגש "אוויר ואוירה" עם האמן אורי חופי שנערך בגלריה ב - 24/11/14 

   במפגש זה השתתפו כ - 80 מותיקי הגליל שורדי שואה.  

 

התמונות צולמו על - ידי שלמה גולן מקיבוץ עמיעד.

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page