top of page
שלומית באומן - S5 / רוית לצר - דרך הרס 208.287
אמן אורח: עבד אל ג'עברי, חברון
אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני
צלם: צבי אליאש
שלומית באומן - S5
חומר קרמי מקומי נחשב על פי רוב לחומר גס ולא אמין, אשר לעתים התוצאה בשימוש בו לא צפויה מראש. הוא איננו פלסטי ויש בו לכלוכים כתוצאה מתהליכי ניקוי לקויים. החומר הקרמי המקומי אינו אהוד על ידי יוצרים מקומיים - לכן, בשל עלותו הזולה-משתמשים בו בעיקר בחוגים לא מקצועיים. חרסית S5 הופקה ממכרה ששוכן בצפון הנגב והיא שמשה להכנת חומר קרמי מקומי וגם היוותה מרכיב משמעותי בתעשיית הגומי ותעשיית התרופות. כריית חרסית זו הופסקה עקב התדלדלותה והמכרה נסגר.
על מנת ליצור סדרת עבודות בנושא מקומיות ובזיקה לתפישה על פיה חומרי גלם מקומיים מוטענים במשמעות מקומית, החלה באומן לעבוד בחומר קרמי שמקורו בצפון-מרכז הנגב (המורכב מחרסית S5)
העובדה כי חומר מקומי זה אזל עקב קריית יתר ושימוש בתעשיות שונות-מהווה את מהות התערוכה המסמנת את נקודת האל-חוזר של מציאות משתנה ואת התכלותם של משאבים טבעיים, תרבותיים ואישיים.
באמצעות ניסוי ותהייה יוצרת באומן מפגשים תרבותיים עם חפצים ומושגים ההופכים לנשאים של משמעות כמו תבניות מקוריות מבית חרושת לפיד, כדים פלסטיניים, חומרי גלם שונים, מגפון, מוניטור ישן של חדרי ביטחון (מוניטור במאים) ועוד. אלו, ביחד עם שיטות עבודה תעשייתיות ומסורתיות (יציקה לתבניות וקדרות) משמשים כמושא המחקר בעבודה לחקר המושג "מקומית" והתעתוע המובנה שבו.
התערוכה זו היא תערוכת המשך לתערוכה "אזל | أستنڧذ | Ran Out" אשר עסקה במפגש שבין החומר S5 שאזל לבין פורצלן-העדין והאציל שבחומרים הקרמיים. התערוכה "אזל | أستنڧذ | Ran Out" הוצגה ב-2013 בגלריה פריסקופ שבתל אביב, לאחר מכן במוזיאון הנגב, באר שבע. התערוכה אף קיבלה חשיפה בין לאומית והוצגה בין השאר בטייוואן, קוריאה, ארה"ה וגרמניה.
שלומית באומן מארחת את הקדר: עבד אל ג'בעריה, מחברון
רוית לצר - דרך הרס 208.287
רוית לצר היא יוצרת ומעצבת המשלבת בין תחומי חומר קרמי, צילום טקסטים ופרשנות אישית. עבודותיה נעות על התפר שבין אמנות ועיצוב ונוגעות בטישטוש הגבולות שבין המרחב הפרטי לציבורי, באמצעות מיפוי של הלכי מחשבה הלכודים בתוך מרחבים אורבאניים הרוסים כמעין מציאות מדומיינת והיפה ריאליסטית כאחד. היא בונה מחומר קרמי מרחב העשוי ממכלול של הרס המתאר מציאות קשה, ריקה, נטושה, בו שוכנים באופן בו זמני מושגים כמו מרחב מוגן, אלימות, רוחות רפאים וחוסר ודאות.
בדיקת גבולות וקווי תפר אלו, בין עיצוב קרמי, צילום, ציור ואדריכלות, באמצעות גוף עבודות המאפיין בלכידת רעיונות וצורנית, מנכיחה אמירה נוקבת ומדויקת על החיים שלנו כאן ועכשיו. אמירה זו מסמנת
את שדות הראייה מהם אנו מעדיפים להפנות הצידה את המבט כחברה.
השימוש המתעתע שנעשה בידע עיצובי והמרתו לשדה האמנות הוא מעניין ויוצא דופן: מציאות מונוכרומטית נבנית ונהרסת במיומנות רבה, תוך כדי שליטה ברמה גבוהה מאוד בשיטות בנייה קרמיות, מסורתיות ועכשוויות. תוך כדי כך, נבדקים הגבולות שבין שליטה לחוסר שליטה הבאים לידי ביטוי במבנים אדרכליים העשויים חומר קרמי בהם נוצר הרס בלתי מבוקר המתרחש במהלך שריפתם. כך נוצרת מציאות דקיקה וחזקה הנהרסת לכדי יופי עוצר נשימה ומלא אימה כאחד.
בפתיחת התערוכה הופיעה חבורת זמר של הגליל העליון בניצוחה של אתי פטיש
חבורת זמר,
אתי פטיש מנצחת
ודן רודולף מנחה
bottom of page