top of page

קיפול בריבוע

אוצרים: דר' סעדיה שטרנברג, אלינה גור

 צלם: צבי אליאש

.מיטב אמני האוריגמי בישראל מציגים תמונת מצב עכשווית של העשייה הישראלית בתחום

המשתתפים: הרמן מריאנו, אייל ראובני, סימה רולניק, סשה ניורנברג, מיטל קוממי, סעדיה שטרנברג, מאשה רווה, איתי הכהן, איתי בוקע, תהל קליין, אילן גריבי, ינון טולידנו, גילה אורן, אייל נרדי, יונתן פיאלקוף, רקפת קול, אלינה גור, גיאלואל, אלי (בוגו) בראל, אלעד גושן, מירב פלג , בן גולדברגר, שי גויטיין, רביב סגל וגל ליטמן

רובם המוחלט של האמנים המציגים הם חברי "אואזיס", ארגון אמני האוריגמי בישראל שהוקם לפני כשלוש שנים

אוצרי התערוכה: ד"ר סעדיה שטרנברג ואלינה גור

.

קיפול בריבוע: אוריגמי ישראלי" הינה תערוכה ראשונה מסוגה, המנסה לתת תמונת מצב עכשווית, רחבה ככל האפשר, על היקף העשייה האומנותית של יוצרי האוריגמי בישראל. היוצרים המשתתפים בתערוכה יציגו מגוון רחב של עבודות המעידות על כך שאמנות האוריגמי פורצת את מסגרת ריבוע הנייר.

למרות שנראה כי אין עוד תחום אמנות המגביל את העוסק בו כמו אוריגמי – ריבוע נייר; חומר רך, פשוט, יום יומי, ללא גזירות או הדבקות, תוספות או הלחמות – העבודות המוצגות מעידות כי השמים הם הגבול בתחום זה. בין העבודות פסלים אקספרסיביים; דמויות מורכבות ומושכות עין של חיות; צורות גיאומטריות; תכשיטים; גופי תאורה מעוצבים מקיפולים וכן דגמים הבודקים את אפשרויות הקיפול הגיאומטרי לא רק בנייר אלא גם במתכת, עץ, ועור.

היוצרים המציגים בתערוכה הם ממובילי היצירה באוריגמי בישראל. ביניהם: הרמן מריאנו; אדריכל בדימוס העוסק בקיפול נייר מעל 50 שנה ובעל מוניטין בינלאומי בקיפולי דגמי חיות. מריאנו בוחר בקפידה את הנייר הנכון מתוך האוסף הרחב שלו, ומכין אותו לקיפול, ע"י צביעה או ציפוי, בהתאם לצרכי הדגם ואופי החיה. כעת הוא לומד את אופי החיה והתנהגותה בטבע, וכיצד היוצר המקורי קיפל אותה. לבסוף הוא מתעמק בהוראות של שלבי הקיפול, ומבצע התאמות בהתאם להבנותיו. התוצאה נראית כמו חיה שנשימתה באפה, עם הרעננות של חיי הטבע. אילן גריבי,  לשעבר סא"ל במילואים שעשה הסבה לתחום האוריגמי, הוא כוכב עולה בתחום העיצוב המציג בתערוכות יוקרתיות ברחבי העולם. גריבי הינו מומחה בקיפולים מחזוריים הבודק את האפשרויות לאפליקציות של אוריגמי בעיצוב - של תכשיטים מכסף, פליז ועץ, ושל גופי תאורה. אילן הוא גם היו"ר וממייסדיו של "אואזיס". אוצר התערוכה, ד"ר סעדיה שטרנברג, עוסק באוריגמי מאז ילדותו בירושלים של שנות השבעים. היום חוקר שטרנברג את האפשרויות האקספרסיביות הטמונות בקיפולי נייר, בעיקר דרך פיסול של פנים באוריגמי. ד"ר שטרנברג היה האוצר של התערוכה הבינלאומית הגדולה הראשונה שהתקיימה בישראל באוריגמי, במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה, ב 2007.
 

אוריגמי היא אמנות קיפולי נייר. מקור השם "אוריגמי" בצירוף המילים ביפנית -"אוֹרוּ", לקפל; ו- "קַאמִי", פיסת נייר. לאמנות זו משמעות עמוקה בתרבות היפנית והיא משמשת בטקסים שונים בדת השינטו, הנפוצה ביפן. לאחר פתיחת גבולותיה של יפן למערב בסוף המאה ה-19 התפשטה אמנות האוריגמי לעולם כולו והפכה לחלק מתרבות הפנאי. עם חדירתו של האוריגמי למערב חלה עלייה חדה במספר העוסקים בו. כתוצאה מכך עברו שיטות הקיפול שינויים רבים, השתכללו והתפתחו באופן משמעותי

 

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page