בסדנא של מוטי אלימלך בקיבוץ נווה אור בעמק בית שאן, שוכנים אלה לצד אלה: דיוקנאות ברזל, צעקות ברזל, צעקות אבן, מקהלה של פיות פעורים, ציפורים משונות של אבן וברזל, אש וניצוצות, שוורים, יצורי כלאיים, אבני שדה שכבשים נולדים מהן, שורות ברושי ברזל שחורים, איש ברזל גבוה ופצוע, וצלעותיו ברגים ברגים. חריטות בלוח אבן, כמו ציורי מערות של בעלי חיים, נשות ברזל באדום עז. שריוני צבים נפלאים מאבן, ובעל קרניים גדולות שבטנו אבני שדה קטנות.

מוטי אלימלך אומן רב גוני, יוצא דופן, מעביר ברזל באש, מעניק עוצמה ומבטא כמיהה לבית.

ששונה שיץ, אומנית רקמה נהדרת. רקמותיה מכילות הרבה מאד פרטים בטכניקות מעורבות, בעבודת נמלים עמלנית, עבודות שלפעמים נמשכות שנים, שובות את מבטו של הצופה ומותירות אותו המום לנוכח העושר, הצבעוניות ושפע הפרטים. הכל רקום. היום זוכה רקמה ורקמת נשים בפרט לכבוד השמור לעבודות אמנות. הרקמה של ששונה רחוקה מרחק אור מרקמת פולקלור נשי בַּסְּפֶרָה הביתית והיא פורצת גבולות של אומנות קראפט. מלבד הדיוק הראוי ושלל טכניקות רקמה, יש ברקמות רוך ונשמה ואהבת הצבע. ששונה אוהבת צבע.

לכבוד התערוכה יצרו מוטי וששונה עבודה משותפת בנושא הברושים. אבל לא רק ברושים מחברים ביניהם. השיח הוא דו כיווני. מוטי שהרבה מעבודותיו עד פגישתם היו בצבע טבעי של אבן וברזל, פרץ פתאום בהתזות צבע על פסלי האבן והברזל שלו. ששונה רקמה את הפה הפעור בזעקה של מונק, מוטי החזיר לה בשורת פיות זועקים של אבן, ברזל, פליז, עץ וחומרים נוספים.

כשדנו מוטי וששונה מה חיבר ביניהם הגיעו למסקנה, רכות. מוטי יודע ליצור אבנים רכות, ברזל שמביע רכות, ששונה יודעת לעבוד במדיום רך של חוטים, בד.
עם הזמן יצרו מוטי וששונה עבודה משותפת שמוצגת גם היא בתערוכה. ששונה רקמה על מסננת פשוטה, את דיוקנו של צ'ארלי צ'פלין, מוטי יצר לדמות המפורסמת נעלי ברזל תואמות, והוסיף גם מקל צבעוני.

שפה מעניינית נוצרת בין שני מושגים הפוכים זה מזה. ברזל, אבן, חוט רקמה ובד, פורצים את גבולות החומר ויוצרים ענין חדש בחומר קיים.

כתבה: מירי גול