top of page
מודעה לתערוכה של סאשה.jpg

                            סאשה סטויאנוב

                            אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני.

                                       צלם: צבי אליאש

 

       פתיחה: מלחינה וזמרת בר שיימן

31.jpg
 סאשה סטויאנוב, אמנית עצמאית, בלתי מתפשרת, לא רק בבחירת נושאי יצירתה אלא גם בדרך עשייתה. אמנית הסיב העושה הכול מאלף ועד תו
 היא זו שהוגה במחשבותה את הרעיון, משלבת ביצירתה עבודה מתוך צילום או לחילופין, מציירת את הדימוי, אותם היא מתרגמת לאריגה. היא
 טווה כפלך את החוטים ונותנת בהם את צבעוניותם, אורגת בידיה העדינות, בשתי וערב, יצירות אמנות מרהיבות.
 במבט ראשון נדהם הצופה מגודלם ומעוצמתם, אבל, רק התבוננות ממושכת בשטיחיה חושפת את מסתורי היצירה החבויים באריגה הצפופה
 והמונוכרומית. לכאורה, יצירותיה נוצרות בארץ שטופת שמש אך מהצבעוניות של השטיחים קורנים ניחוחות של ארץ רחוקה, אוקראינה, ארץ
 מולדתה.
 כאשר שואלים אותה למה היא אינה משתמשת בצבעים אחרים ? התשובה: "כשעליתי לארץ מאודסה שאלתי את עצמי למה צריך הרבה צבעים
 כשאפשר להגיד כל כך הרבה עם אפור".
 מרכז העשייה של סאשה היא דירה צנועה בעיירה יוקנעם עילית, שבמרכזה ניצב נול אריגה ענק. במשך עשרות שנים, אלפי ומאות אלפי שעות
 אריגה, משעות הבוקר המוקדמות, עד אלה המאוחרות בלילה, היא טווה את יצירותיה. אוספת את הצמר, שוטפת, מכבסת, מכינה אורגת שטיחים   גדולים ממדים, שלעיתים לא ניתן אפילו, לפרוס אותם בבית...
 סאשה עושה שימוש בטכניקה עתיקה יומין ליצירת אמנות עכשוויות, סנטימטר אחר סנטימטר, היא טווה את רעיונותיה ומחשבותיה לתוך   השטיחים. היא משתמשת בצמר ארוך וקשה, של כבסים לבנים מזן אוואסי, צובעת אותו חלקית בגוונים טבעיים, מאופקים, מונוכרומטיים, של
 שחור, אפור ובז', בצמר צבעוני של כבשי רומני האמריקאים. ערבוב של צמר עם משי, כותנה וסיסל, סיבים טבעיים גסים המופקים מעלי אגבה,
 וגלגול לא שווה במתכוון של החוטים תוך כדי שינוי עובי, מעשירים את הטקסטורה ויוצרים מעברים עדינים של אור וצל הנותנים ליצירה   אשליה ריאליסטית תלת-מימדית מפוסלת.
 היא מחזקת את דברי פרויד מחד, קוראת תיגר על מהות היצירה התרבותית של האישה מאידך. היא מעצימה ומעניקה מחדש משמעות לעבודה
 הקפדנית, לדיוק, לאיכות וליכולת הוורטואוזית במעשה אריגה, עמלנות מתמשכת ומורכבת של יופי ועוצמה, עשויה מאלפי, מאות אלפי חוטי
 צמר ארוגים, ההופכת את שטיח הקיר ליצירת אמנות גדולה ומרשימה, המבטאת דילמות אנושיות וחברתיות של העולם המודרני שהיא חיה
 ויוצרת בתוכו.
 השטיחים קוראים לצופה להתקרב, להתבונן ובכל שהצופה עושה זאת-הוא רואה פחות ופחות, הוא מתרחק והדימויים הולכים ונגלים לעיניו,
 כפיקסלים מטושטשים.
 מציאות מחוץ לפוקוס, חדה ובהירה. יש בהם איכות צילומית בתלת-ממד, ספוגים באישיותה של סאשה. מעבר אין-סופי מהנקודה הזעירה ביותר
 לדימוי השלם בחזרה. שמואל וימינה, למטה ולמעלה יצירה לנצח, המשדרת קדושה.
                                                                                                                                                              אתי פרדו נוסבאום
 

          פלך - ידני                                    צילום בילדותה אריגה                                      צילום נעוריה אריגה 

05.jpg
11.jpg
09.jpg

                                         אריגה בנול ידני רוחב 2.5 מטר - 200 גוונים באפור השור אורך 5.5 מטר 

01.jpg
13.jpg

                    קהל בפתיחה

267.jpg
289.jpg

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page