top of page

גילופים 
עבודות משתתפי קורס גילוף ב"גלפיה" של תיאטרון בית 9

 

בובה של תערוכה

_מוקטן גילופים.jpg

תיאטרון בית 9 בחיפה הינו בית ספר פעיל ויוצר לבובנאות ותיאטרון, המפיק הצגות מקוריות בשפת תיאטרון הבובות והתיאטרון החזותי, ומארח מדי חודש הצגות פרינג' לכל המשפחה. ה"גלפיה" הפועלת בתוכו היא מרכז ללימוד גילוף בובות תיאטרון, שנולד מאהבה לעץ ולמלאכת כפיים וכבוד לשיטות עבודה מסורתיות


בתערוכה 'גילופים' המוצגת כעת בגלריה 'סימן שאלה ?' בובות עץ אמנותיות של דמויות מוכרות
מתוך הספרות הקלאסית העולמית והישראלית שיצרו 22 בובנאים חברי קבוצת 'הגלפיה'. התערוכה פותחת צוהר לעולמם המופלא של אמני בובות, המקדישים את חייהם ליצירת דמויות מפתיעות בהשראת עולם האגדות, סיפורי ילדים, תיאטרון, תקופות היסטוריות שונות, תרבויות, עמים ועוד

 

אמנות תיאטרון הבובות התפתחה בתרבויות רבות לצד תיאטרון השחקנים כחלק מפולחן דתי, כאמצעי השפעה וחינוך, ככלי סטירי-מחאתי או כבידור לשמו. בעשרים השנים האחרונות אנו עדים לשימוש הולך וגובר בבובות כשפה אמנותית בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. אף שלבובה, בניגוד למפעיליה, אין מטען רגשי ועולם פנימי, ניתן לבטא באמצעותה מצבים נפשיים מורכבים. אמינותה כדמות שלמה ומאופיינת על הבמה היא תולדה של בחירות מוקדמות ומדויקות: עיצוב, קול, תנועה, פעולות ומחוות. מכלול הבחירות מוליד את סגנון המופע: מימטי, אשלייתי, פיוטי. מאידך, עבור השחקן, הנפשת הבובה היא קשה ותובענית: הוא נדרש לגלם דמות שאיננה הוא עצמו באמצעות גופו וקולו, ובו בזמן להעניק לבובה איכויות של דמות אחרת-נוספת.

 

יחסי הגומלין בין השחקן והבובה הם לא אחת רבי-פנים ורבדים, והתמהיל כולו יוצר שפה הפונה אל הדמיון ומזמינה את הצופה לפענוח חוויתי-יצירתי של המופע. מרכיב משמעותי נוסף ב"חייה" וב"תפקודה" של הבובה על הבמה - אף שהיא עצמה אינה מודעת לו - הוא נוכחותו של הקהל ומידת נכונותו להתמסר לאשליה.

 

היצירות בתערוכה פונות אל בנות ובנים, ילדים ומבוגרים, וכל בובה היא עולם ומלואו, עם סיפור אישי, אופי ומסר; חלקן אף יגרמו לכם להושיט יד ולבדוק האם במקרה יש להן דופק

 

ǁ משתתפים : איקה פפה ● איליה טרבלסקי ● מירית רוזן ● תמר וובר ● דני אייכנגרין ● אלדד אייכנגרין ● יהודה פוקס ● חגית אבירם ● צור מואיסה ● אורית קוליקובסקי ● ברוך סולצ׳ינר ● נווה זמיר ● הילל ריבלין ● יעל ארליך מורג ● יצחק גבישי ● אמיר זיו ● בר רוזנר ● להבה ראניה ● גוצ'י

פרל ● רחל פורמן קולמוש ● רותי מואיסה ● גידי אבישי ǁ

' גילופים', גלריה 'סימן שאלה ?', קיבוץ עמיר

 נעילה: 2 באוקטובר

אתי פרדו נוסבאום

מירית רוזן

איקה פפה

אורית קוליקובסקי

42.jpg

יהודה פוקס

אלדד אייכנגרין

דני אייכנגרין

חגית אבירם

תמר וובר

רותי מואיסה

הילל ריבלין

צור מואיסה

ברוך סולצ'ינר

גוצ'י פרל

אלדד אייכנגרין

אמיר זיו

רחל פורמן קולמוש

יעל ארליך מורג

איליה טרבלסקי

שירה: אורי חכים
צילום: צבי אליעש

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page