אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני

צלם: צבי אליאש

משתתפים: בלה קפלן, אתי דוד, אורנה שחר, גישה וגר, זיווה קידר, חוה קציר, מאיה חיימוביץ,

רחל קובי, ימימה לבן, ניצה הופמן, רחל אלרן, שולה ליס, שולמית רון, שושי רימר.

"אישה":

בתרבויות רבות, החל בתנ"ך, מוצגת האישה כפתיינית ומחטיאה, רמאית, אישה כרחם וכמצוות לעשות רצון בעלה.

וַתֵּרֶא הָאִשָׁה כִּי טוׂב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לֶעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֶץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִּפִּרְיוׂ, וַתּאׁכַל, וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיּאׂכַל (בראשית ג 6).

במציאות של החברה המערבית כיום, האישה פורצת גבולות, עצמאית, מנהיגה, יושבת בשערי המשפט, אמנית ומצליחנית.

מערכת בתי משפט שמחה להודיע כי השופטת אסתר חיות, נבחרה היום, י"ד באלול התשע"ז על ידי הועדה לבחירת שופטים, לכהונת נשיאת בית המשפט העליון (תוך פרסום של משרד המשפטים מה- 5.9.2017).

המבנה הגנטי עושה את האישה בעלת כרומוזומים מגוונים מאוד, לפיכך האישה היא בעלת יכולת לפרוש ריכוז וביצוע על פי תחומים רבים. היא בעלת יכולת להתמודד עם קשיי החיים ולשאת במאמץ לאורך זמן רב ובעלת תוחלת חיים ארוכה יותר משל הגבר.

אנו, המשתתפות בתערוכה, כולנו נשים. כל אחת שמממשת את עצמה דרך האמנות שלה. בעבר, בצד העשייה האומנותית, עסקנו בתחומים רבים ומגוונים: ניהול, מזכירות, הוראה, הנהלת חשבונות ועוד וכמובן, אנחנו גם אמהות ובנות זוג.

ביצירות אומנות אלה שעל הקיר, אין בכוונתנו להציג את הנשים כקבוצה מגדרית ולדון בשיח על קיפוח הנשים, אלא כל אחת מאיתנו מתייחסת אל אישה מסויימת שנראית לה ראויה להיות מרכז היצירה שלה. חלק מהאמניות התייחסו אל המהות הנשית בכלל וחלק אל נשים שחיו בעבר ובהווה: אישה חזקה או אישה חלשה, אישה ישראלית או אישה מהנכר, אישה מן המשפחה או אישה זרה, אישה קרייריסטית או אישה עקרת בית. אישה בפן רחב מאוד של היבטים.

על קבוצת "מפגשים":

קבוצת מפגשים הוקמה בשנת 2009 על ידי יוצרות ישראליות שתחום יצירתן הוא Art Quilt .

מטרת הפגישות הקבוצתיות היא ליצור קרקע פורייה ללימוד הדדי, להכרת אמנים מתחומי יצירה מגוונים וליצירת תערוכות משותפות.

הקבוצה נפגשת פעם בחודשיים להחלפת דעות, לתכנון פרויקטים משותפים, לשיתוף והתייעצות בחשיבה ובתהליכים של העבודות תוך כדי יצירתן.

הקבוצה הציגה משנת 2010 - 2019 בארץ ובעולם. הציגה ברעננה, בקולומבוס ארה"ב, בלונדון, באונטריו, קנדה, מוסקבה, רוסיה, הולנד, תיאטרון ירושלים, הונגריה, ריגה, לאטביה. תערוכה "אישה" נוצרה ותוכננה לראשונה עבור גלריה סימן שאלה ?.

"אישה" - כל יוצרת בחרה בדמות נשית שהשפיעה עליה או היוותה השראה עבורה ויצרה קווילט בטכניקות האופייניות לה.

כל המשתתפות בתערוכה הן אמניות שהציגו את יצירותיהן בארץ ובחו"ל, כגון, ארה"ב, בלונדון, באונטריו, קנדה, מוסקבה, גרמניה, הולנד, צרפת ובאיטליה.

שולמית רון: אהבתי לאמנות התחילה בגיל צעיר עם ציור, תפירה וסריגה.

אני בוגרת לימודי ארכיטקטורה בטכניון, לימודים שהקנו לי בסיס באמנות

ועיצוב. באמנות הטלאים אני בחקירה מתמדת- צובעת בדים בשיטות שונות, עובדת בטכניקות מסורתיות ומודרניות ולאחרונה חזרתי לצייר ואני

מדפיסה את ציורי על בד באופן דיגיטלי וממשיכה משם ליצירת קווילט בגישה של wholecloth.

בשנים האחרונות אני עוסקת רבות בנושאים יהודיים ותופרת פרוכות, גלימות לספרי תורה וחופות.

פרידה קאלו תמיד סקרנה אותי-הדמות שלה מלאה סתירות ומסתורין. אני נמשכת לעצב וכאב העולים מהדיוקנאות העצמיים שלה, למבט מתחת לגבות העבות, ולצבעוניות החושנית והמתפרצת. עבודה זו היא מחווה לפרידה קאלו. חומרים: הדפסה דיגיטלית על בד כותנה מבוסס על ציור שלי בצבעי מים, מתופר ורקום ביד ובמכונה.

גישה וגר: ילידת הארץ, נשואה ומתגוררת בכפר יונה, אוטודידקטית.

כלניות: היצירה "כלניות" היא מחווה לזמרת שושנה דמארי. זמרת ושחקנית, שזכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי", כלת פרס ישראל לשנת תשמ"ח. דמארי שהתפרסמה עוד לפני קום המדינה, נהנתה מפופולריות ארוכת שנים. היא שמרה כל השנים על סגנון לבוש מיוחד ואישי, שכלל שמלות רקומות ותכשיטים בולטים. סגנון הלבוש האקזוטי המזוהה עמה היה חלק מהקסם שלה.

טכניקה: קבתת קורות אפליקציה, רקמה.

חומרים: בדים מסחריים, בדים צבועים על ידי, בדי תחרה, חוטים מטאליים, חוטי ראיון, מילוי אקרילן.

העבודה מחוברת ומתופרת על מכונת תפירה ביתית.

אורנה שחר: מזה שנים רבות אני יוצרת בתחום הטקסטיל-טלאים (קווילט) ורקמה. עבודותיי מתאפיינות בצבעוניותן ובסיגנון החופשי והמופשט.

אני משתמשת בבדים שונים, מסחריים או צבועים ביד, לעתים משלבת חומרים לא טקסטיליים כמו נייר או ניילון ועובדת בטכניקות מגוונות. ההשראה מגיעה מהסביבה הקרובה, בעיקר מהטבע.

שתי נשים התוו את ראשית דרכי היצירתית. אצל אחת למדתי שזירת פרחים יפני, אצל השנייה למדתי רקמה יצירתית, משתיהן ספגתי עקרונות עיצוב ועקרונות לחיים, שילוו אותי תמיד. לשתיהן פינה חמה בלבי והערכה רבה.

טכניקה: חיבורים ותיפורים במכונה, הדבקה, רקמה.

מאיה חימוביץ: עבודותי הן בסגנון עכשווי והמופשט, ואני משתמשת בכל סוגי הבדים: כותנה, תחרה, קטיפה, משי ובדים סינטטיים. רוב הבדים שבעבודותיי הם בדים ממוחזרים מפרטי הלבוש, במגוון צבעים רחב מאוד, מבגדים, שאיני יודעת מי לבשל מתי והיכן, ואני נותנת להם חיים חדשים ויוצרת בעזרתם את הסיפור האישע שלי.

סבתא אסתר, מצד אמי, נפטרה בסוף שנת 1944, במחנה הריכוז אושוויץ. שנים רבות קודם בעלה עזב אותה לבדה עם 4 ילדים הקטנים, עלה מפולין לישראל, וחי כל חייו בשכנות מאה שערים בירושלים, בניתוק מוחלט מילדיו ומשפחותיהם. אמי נהגה לספר רבות על סבתא אסתר, האישה טובת הלב הדואגת לזולת, נבונה ואמיצה עד לרגעים האחרונים.

הדמות של סבתא אסתר היא ערטילאית עבורי, נותר לי רק תמונות בודדות, מכתב האחרון בכתב ידה והמון געגועים של אמא אליה שהשאירו כאב עמוק.

שולמית רון - פרידה קאלו

גישה וגר - כלניות

אורנה שחר - מורות דרך

מאיה חיימוביץ- לא נפגשנו לעולם

בלה קפלן: התלבטתי ארוכות בנושא, התקשיתי להחליט מה ואת מי ליצור, איזו דמות לקחת כנושא ליצירתי. לבסוף החלטתי שאין טוב מאשר לעסוק בעצמי. יצירתי, "אישה במהלך השנים", בתמונות.

בנוסף, פניתי לאנשים בסביבתי, גברים ונשים, ושאלתי מה מתקשר אצלם למילה "אישה" ואת התשובות הדפסתי על גבי העבודה.

התמונות אותן שילבתי בעבודתי מודפסות על בדי טקסטיל.

צייר מצייר בעזרת מכחול, אני מציירת בעזרת בדים. את הבדים אני צובעת, חותכת וקורעת לחתיכות, אותן אני מחברת למשהו שלם.

עבודות הקווילט מורכבות משלוש שכבות, לאחר סיום עיצוב החזית, אני מחברת את שלוש השכבות בעזרת מכונת תפירה חופשית.

בלה קפלן = אישה במהלך החיים

אתי דוד: בהיותי מורה למלאכת יד התוודעיתי לאמנות הטלאים לפני 40 שנה.

מאז אני עוסקת באמנות זו, יוצרת, מלמדת בארץ ובחו"ל. שנים רבות יצרתי עבודות טלאים בשיטות מסורתיות: שמיכות, כיסויי מיטה, מתלי קיר ואביזרים שונים. כיום אני יוצרת עבודות אמנותיות (Art Quilt), עבודות חדשניות בשיטות עבודה שונות. אני יוצרת על פי יסודות האמנות הפלסטית ומדגישה את העובדה שהעבודות שלי עומדות בסטנדרט של כל אמנות אחרת: ציור, פיסול, וכד'.

ארבע האימאות:

העבודה "ארבע האימאות" מבוססת על ציור של הצייר יוסי וייס ז"ל, שאת עבודותיו אני מעריכה ואוהבת. משפחתו העניקה לי את הזכות להציג תערוכת יחיד המבוססת על יצירותיו.

המרתי את הצבע, שבו השתמש הצייר, בבדים צבונים משלי. השתדלתי להיות נאמנה לאמנותו ולהביע את הערכתי הרבה למורשת הצייר ולציוריו.

אתי דוד - ארבע אימאות

שושי רימר - מונה ליזה של הגליל

שושי רימר: במאה השלישית לספירה העיר ציפורי שימשה כעיר הבירה של הגליל. בחפירות התגלה מבנה מפואר בלב השכונה היהודית וחוקרים משייכים

אותו לאבי יהודה נשיא שהיה מנהיג הקהילה. במרכז הבית נמצאה יצירת פסיפס מרהיבה ביופייה, הנחשבת האחת העבודות הפסיפס האיכותיות ביותר

שנעשו אי פעם בארץ ישראל כולה.

בשולי העבודה הוטבעה דמות פענים של אישה צעירה ויפה, אשר נודעה כ"מונה ליזה של הגליל". הכינוי הוענק לה בשל טכניקה מיוחדת-הזהה לזו בה

השתמש ליאונרדו דה וינצ'י כאשר צייר את תמונתו המפורסמת-לפיה עיניה של הדמות עוצבו עם פסילה קלה, הגורמת למתבונן בתמונה מכל זווית שהיא את

הרושם שהדמות המצויירת עוקבת אחריו ומביטה בו. הוקסמנתי מיצירה זו ובחרתי בה לייצג את דמות האישה האלמונית שכבשה את ליבם של האמנים

שהשקיעו בהכנתה ולעולם לא נדע את זהותה.

שולה ליס: בדי כותנה צבועים ומודפסים ביד, רדידי נחושת מודפסים טכניקה שכבות בד ורדידי נחושת תפורים במכונת תפירה וגזורים.

יוצרת ב-Art Quilt , בציור, בתלת מימד וב- Mixed Media . סגנון עבודתי הינו אישי ומאופיין במגוון חומרים, טכניקות וצבע. עבודות בד חופשי מורכבות וכוללות טכניקות שונות של צביעה, הסרת צבע, הדפסה ותפירה. בציורים משולבים חומרים רבים ביניהם

בדים טוטכניקות המושאלות מעולם הטקסטיל, כמו אריגה ותפירה.

חוויות אישיות וחברתיות באות לידי ביטוי בעבודות שהן בעיקרון מופשטות.

שולה ליס - יפה לנצח

חוה קציר: נושא אישה מיד העלה בי את נושא דימוי הגוף הנשי. האופן

שבו אני חווה את האסתטיקה ומידת המשיכה של גופי כולל את התפיסות, המחשבות, הרגשות והמשאלות המתעוררות אצלי. דימוי הגוף עבר תהפוכות בתקופות שונות לאורך חיי והוא שונה מהאופן בו אחרים תופסים את גופי.

מחקרים רבים בוחנים את ההשפעות התרבותיות על דימוי הגוף, תוך התמקדות ברזון, בכל הנוגע לאידיאל היופי הנשי.

ניתן לראות בעבודותי שתי דמויות, האחת בצעירותי והשנייה לאחר שהפכתי לאם.

את זאת אהבתי ואת זו גם כן.

טכניקה: קרעים, אפליקציה, תיפורים במכונה.

חומרים: בדי באטיק, בדים צבועים ביד על ידי.

חוה קציר - אימא אדמה

רחל אלרן: מקצועי היא מורה למתמטיקה, נהלתי בית ספר תיכון ובכל תקופת העבודה הרשמית/המשולמת, שלי - עסקתי בחינוך.

אחרי שפרשתי לגמלאות - התפניתי לפתח את העניין שלי באמנות. בחרתי באמנות הטלאים ככלי הביטוי האמנותי שלי. אני מרבה להשתלם בארץ ובחו"ל

משתתפת בתערוכות ונהנית מאד מעשייה זו.

הולכת על חבל

שמה של העבודה הזאת מתאר הרגשה מוכרת לי.

מנסה, לאזן בין כל החובות, משתדלת להיענות לכל הציפיות, מתאמצת לשמור

על שווי משקל - ומתעקשת להמשיך לחייך.

רחל אלרן - הולכת על החבל

רחל קובו - אגנס - אלופה אולימפית

רחל קובו-אגניס: עבודתי בנושא "אישה" מוקדשת למורתי ממכללת ווינגיט אגניס קלוי, שהייתה לי זכות גדולה להיות תלמידתה. אגנס עברה את גיל ה-90 נולדה בהונגריה ועדיין מלמדת. השתתפה בתחרויות אולימפיות וזכתה ב-10 מדליות, מתוכן 5 זהב שיא שעדיין לא נשבר עד היום. בגיל 31 עלתה לארץ.

כמתעמלת יהודיה בזמן השואה, נקטעה הקריירה הספורטיבית שלה כשנאלצה לחיות בזהות בדויה בכפר נידח.

1957 עלתה לארץ ומאז היא מלמדת, מאמנת נבחרות אלימפיות תוך דגש למצוינות להישגים ואיתור כשרונות צעירים

שהיא מטרה בפני עצמה עבור אגניס. בעבודות הקווילט שלי הן לרוב רב שכבתיות, בין שתים לשמונה שכבות. העבודה מתוכננת מראש וגם צביעת הבדים שוהוו בסיס ורקע לעבודה. העבודה תבנה מעכשיו כפאזל שחלקיו מתחברים זה לזה. רב השכבתיות של העבודה מאפשר לי, תוך גריעה, לחסוף חלקים פנימיים ונסתרים. אני משתמשת בבדים שנצבעו בשיטות מסורתיות וחדשות, בצבעי טקסטיל

אקריליק ומשי. שיטות הצביעה הן פשוטות-באמצעות הלבנה, טיי דאי, סטנסילים, גלופות, חותמות ורשת.

העבודות תפורות במכונית תפירה ביתית. מצאתי בקווילט ביטוי לכל מה שאהבתי לעשות כל חיי-ללמוד, לצייר, לתפור, לתכנן, לצבוע, לחבר ולפרק.

ניצה הופמן: ביצירותי אני מביאה לידי ביטוי את הצבעים, הריחות והרוח

הישראלית, שאותם אני אוהבת. גם הגיגי לב ואירועים מתוך חיי משפיעים

על יצירתי. אני אוהבת את המגע עם הבדים המשדרים רוך וחום. עובדת בבדים מגוונים, שאת רובם אני צובעת בעצמי.

בלדה לאשה- תרצה אתר.

ניצה הופמן - בלדה לאישה-תרצה אתר

אֲפִלּוּ עַנְנֵי הַגֹּבַהּ
לֹא יָכְלוּ לִשְׁתִיקָתָהּ,
הִיא הִבִּיטָה עַד בְּלִי שֹׂבַע
הִיא הִבִּיטָה וְיָדְעָה
הִיא הִבִּיטָה וְיָדְעָה
שֶׁכָּעֵת פּוֹרְחוֹת בָּעֵמֶק
שְׁלַל חֲבַצָּלוֹת הַבַּר
וְלַמְרוֹת הַכֹּל, לַמְרוֹת הַכֹּל,
הַכֹּל נִגְמַר.

אֲפִלּוּ עַנְנֵי אוֹקְטוֹבֶּר
הַסְּגֻלִּים אֶל מוּל שְׁקִיעָה,
לֹא עָזְרוּ לָהּ אַף לְרֶגַע,
לֹא עָזְרוּ לְהֵרָגַע,
לֹא עָזְרוּ לְהֵרָגַע,

אַף כִּי שׁוּב פָּרְחוּ בָּעֵמֶק
שְׁלַל חֲבַצָּלוֹת הַבַּר
וְלַמְרוֹת הַכֹּל, לַמְרוֹת הַכֹּל,
הַכֹּל נִגְמַר.

אֲפִלּוּ הַסְּפָרִים בַּחֶדֶר
הַסָּגוּר וְהֶעָצוּב,
כְּבָר יָדְעוּ: הִיא לֹא בְּסֵדֶר
הִיא הוֹלֶכֶת לִבְלִי שׁוּב…

עוֹד פּוֹרְחוֹת הַרְחֵק בָּעֵמֶק
שְׁלַל חֲבַצָּלוֹת הַבַּר
אַךְ לַמְרוֹת הַכֹּל, לַמְרוֹת הַכֹּל,
הַכֹּל נִגְמַר

זיוה קידר: החיבור שלי לאמא הוא בזכות התכונות הרבות שירשתי ממנה אשר הובילו אותי למקום שאני נמצאת בו היום. אמי אישה רבת עלים, וכאישה שעסקה בחקלאות היא האדמה הפורייה, הבסיס היציבות.

אני הצמיחה שהתאפשרה לי מעל האדמה הפורייה הזאת.

טכניקה וחומרים:

על מנת לקבל תשובה למטרות האמנותיות שהצבתי לעצמי (כתמי מופשט מקרוב וככול שמתרחקים מהיצירה האובייקט ייראה יותר ריאלי ותלת ממדי).

אני מחברת במכונה תפירה יחידות בדי כותנה קטנות במספר רב של גוונים אותם אני צובעת בעצמי.

זיוה קידר - "אמי ואני

ימימה לבן: עבודתי מוקדשת לאמי גאולה, היא נולדה בלטביה 1906.

כילדה למדה עברית וסיימה טיכון ששפת ההוראה הייתה עברית. הוסמכה להוראה בסמינר למורים של רשת "תרבות" בעיר ריגה ולמדה שם בב"ס יסודי. הגיעה לישראל 1935 והיתה 37 שנים מורה בכיתות יסוד. עם בואה השקיעה זמן ומאמצים רבים בלימודי טבע, הכרת הצמחים ובעלי חיים בישראל והקניית ערכי הסביבה לתלמידיה.

השתדלה לגוון את דרכי ההוראה והייתה בין המורים שפיתחו את שיטת "הנושא המרכזי". בעצמה נהגה להכין כרטיסי עבודה ופלקטים

מותאמים לתוכני הלימוד ורמת היכולת של התלמידים.

הכינה עם הילדים הצגות ואירועים חויתיים והשתדלה לשתף הורים בחיי בית הספר. במקביל עסקה בקליטת עליה והוראת עברית לעולים חדשים.

תלמידיה הרבים זוכרים אותה לטובה ובהערכה רבה.

ימימה לבן - אמי גאולה

גיל כובש-תופים דניאל שחר-גיטרה

דוד סרוחנוב-פסנתר

להקת מרכז קלור- Sami droush

קהל בפתיחת התערוכה