top of page

 אוצרים: נפתלי נחמי - אתי פרדו נוסבאום 

 צלם: אתי פרדו נוסבאום - צבי אליאש

  

נטע אשוח - הרדוף

 ילידת 1968 קיבוץ כפר גלעדי

 1991-1994 לימודי אמנות, קלישר, תל אביב

 1994-1998 אנטרופוסופיה וטיפול באמנות, שוויץ, גרמניה.

 2011-2015 לפסיכוטרפיה ממוקדת גוף בגישת "האקומי",        

                  טבעון

 

 תערוכות יחיד:

 2016 - סיבים מתחברים, גלריה חנקין, חולון

 תערוכות קבוצתיות:

 2010 - "סצנת עיצוב", המשכן לאמנות, חולון

 2010 - " 5 יסודות", גלריית האדם, רעננה

 2010 - "מתחת לחגורה", Memorire de L`avenir, Paris

 2011 - "מתחת לחגורה", מכון המים, גבעתיים

 2011 - "מתחת לחגורה", גלרית חנקין, חולון

 2013 - "מקומי", הרדוף

 2016 - "קבוצת דגירה - פרויקט מס' 1 גלריה אקו, חדרה

 2016 - "אמנות סודית", בית מני, תל אביב

 2016 - יריד אמנות יפי נוף, חיפה

 2016 - World of threads , אונטריו, קנדה

 נטע אשוח- חומר על סדרות העש האנזו ועבודות אגן.

 בכל הנוגע ללֶבד אני אוטודידקטית. העבודה המאוד פיזית לאורך שנים עם סיבי הצמר כחומר גלם, לימדה אותי  להעריך את החומר, את החוויות השונות של האנשים מולו ולפתח תשומת לב מדויקת לתחושות שמתחת למילים.

 הקשבה לתחושה המעודנת, לתהליך ולכל מה  שמתרחש באופן לא מתוכנן מהווים את הבסיס ליצירתי.

 נקודת המוצא לסדרות "עש" ו- "ENSO" הם עקבות נוכחותם הבלתי רצויה של פרפרי העש הניזונים מהצמר.

 הסדרה מתחקה אחר התהליך האורגני של בנייה ופירוק ומה שנחשף בזכות טבעו המתכלה של החומר.

 עבודות ה- "ENSO" שהחלו להתהוות במהלך שנות לימודיי פסיכותרפית "האקומי" וקיבלו ממנה את השראתן  לצאת מהמרחב המילולי והרעיוני, אל עולם של התחושות.

 לאפשר קליטה הדומה יותר לספיגה וחלחול יותר מאשר לחשיבה מושגית.

 אני תופסת את היצירה שלי יותר כבנייה של נוכחות בחלל המכוונת להטיב עם הצופה - לפתוח מרחב התומך  בהליכי ריפוי, צמיחה והשתנות.

 

 תום שמאלי (מטולה)

 מי אני ?

 מה מצבו של האדם ?

 מצבו האמיתי ולא כל מיני דעות קדומות וכוזבות של עצמו ועל זולתו ? כאן בתערוכה אני שואל על מצבו של האדם, זאת  אמרת הזיקה שלו למהותו לקיומו האמיתי הרגעי, הזיקה לפנימיותו לנשמתו, הזעקה שלו לאלוהות שבו, זה הרגש כלפי קיומו

 האמיתי. מי אני ? מה מצבי האמיתי ? ושל האדם שמהלך פה ? כפי ששאלו פה אבותינו ואימותנו בדורות קודמים, כפי  שהילך משה רבנו ושאל - מי אנוכי ? וכפי ששאל פתאום "סתם אדם" ברגע מחייו - מי אני ?

 הפסלים - מבתאים את החיפוש והשאלה מי אני ללא איזה פיתרון גלוי, נותנים ביטוי לאדם שאני ולדחף הדתי החסר מנוחה  שבי ולאהבה שיש לי לחיי.

 "ישנו מצבו של האדם: הוא בא לעולם, בא ממקום שאינו יודע לו והולך אל תעלומה שאין הוא יודע מה היא. גם בעת שהוא חי

 כאן הוא אינו יודע את פשר חייו, הוא חי בתוך יקום ובתוך נצח של זמן שאינו יודע מאום על מהותם ואלה דברים ממשיים  ורציניים ויומיומיים בשבילי, לא משהוא אקדמי. זה מצבו של האדם, לא מדינה זו או אחרת ואפשר לומר, אם אנו מעיזים  לרגע במילים דתיות, כי בתוך המצב הזה עומד האדם לבדו מול האלוהים".      פינחס שדה (מהספר "נסיעה בארץ ישראל  והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים").

 ההסכמה שלי ושל כל אחד, לחיות ככה מפעילה אותו כמובן לעשות את מה שעולה לו מפנימיות ליבו, את מה שמצווה אותו

 נשמתו - זה הדבר היחידי שבאמת מזין אותו ואת האנושות וזה לא משנה באיזה לבוש עושה זאת - כי מה שנקרא  תרבות,  אמנות או ספרות, לא מבטיח כלל שזה ייוצא מרגש כנה של האדם עם עצמו. אפילו להיפך-הרבה פעמים עצם העיסוק  שלי/שלך באמת יכול לנחם מבחוץ ולהביא לנחת שקרית ולא פנייה לשאול עצמי שוב מי אני, מה אני ואני מה ?.

 קרות חיים:

 1983 - יליד ישראל, חי במטולה עם רעייתו וילדתם הקטנה, יוצר בסטודיו בקיבוץ מחניים.

 2008 - 2009 - למד רישום ופיסול במסלול "אמן מנחה" אקדמיה ספיר.

 2012 - 2014 - למד צורפות במכון לאמנויות אקדמיה תל חי.

 בוגר קורסים שונים: קדרות, רישום, פיסול והדפס, עבד כאסיסטנט אצל הפסל עמנואל הצופה והוכשר אצל הפסל דורון אפרת,

 אליו חבר בהקמת הגלריה וגן הפסלים "הנקודה השתיים עשר", במושב שדה צבי.

 2009 - תערוכה ראשונה "חלק" בגלריה כפר מסריק. תערוכות נוספות בארץ ובעולם (גרמניה אולדנבורג). 

 לאחר זמן רב של מחקר חל מהפך בשפת הפיסול שלי בברזל.

 2011 - גלריה "גם גלריה" כל העבודות שהוצגו נרכשו על ידי אספן גרמני.

 2013 - זכה בתמיכה שהות אמן ב"חאן" מרכז אמנות קריית שמונה. שהות אמן ויצירת פסל סביבתי כרמיאל, פארק הכליל.

 2014 - 2015 - תמיכה מתעם קרן עמותות "בין ארץ ושמים".

 כיום עובד בקרבת אנשים עם מוגבלויות התפתחותיות, מנהל סדנא לתרפיה ותעסוקה באמנות לחברי

 "יחד בגליל" בקיבוץ מחניים, מנהל סטודיו: עבודות עץ וברזל בשיתוף אנשים מוגבלויות, מדריך

 בתל  חי אמנות לאנשים בעלי פיגור קל מהוסטלים בצפון. יוזם ושותף פעולה עם קבוצת אמנים יוצרים  בצפון, פסלי חוץ-פיסול סביבתי, מדריך קורסים ברישום, פיסול ואמנות סביבתית משולבת, בעל  סטודיו פרטי לעשיית אמנות בטהרתה ללא פשרות ולהגשת האמנות לציבור. עבודותיו נרכשו על ידי  אספני אמנות והוצגו בארץ ובחו"ל.

 אתי פרדו נוסבאום-נטע אשוח-תום שמאלי- שירה הדס אלימלך 

 קהל בפתיחה

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page