top of page

נעים להזכר-עקבות ברוח

 אוצרים: נפתלי נחמני - אתי פרדו נוסבאום

 צלם: צבי אליאש

נעים להזכר
נלי לב ארי-קיבוץ דן

גזירות נייר

דרכי באמנות נסללה באופן טבעי. הצטרפתי לקיבוץ כנערה בת 14. צלחתי את קשיי הקליטה בחברת הילדים בקלות יחסית בזכות אהבתי למלאכת יד. עד מהרה גויסתי על ידי קבוצה החינוכית לפרויקטים אמנותיים : קישוט הכיתה, לאיור עיתון, עיצוב אולם ההתכנסות לקראת חגים, תערוכות ועוד. כשבגרתי הצטרפתי  כחברת קיבוץ, המשכתי בפעילויות אלה במשך שנים רבןת. מעולם לא רכשתי השכלה פורמלית בתחום האמנות, אך חיי התרבות העשירים בקיבוץ זימנו לי התנסות מגוונת ורכישת מיומנויות בתחומי אמנות ובחומרים שונים.תמיד הרגשתי את עצמי בת מזל על שניתנה לי במה, קהל שמגיב לעבודותיי ותנאים שאפשרו לי לעסוק בתחומים האהובים עלי. העובדה שיצרתי לקהל קבוע ומוכר הניעה אותי תמיד לחדש, לרגש ולהפתיע. הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל גרם לי להיות רגישה והוויה הקיבוצית, לרצות לבטא את מה שקורה בקיבוץ ולהשפיע, לשמח, לעודד ולבקר. כך, במשך שנים רבות אני מלווה את קיבוצי באירועים השונים, בתהליכים העוברים עליו, במשברים ובהתפתחויות בכלים האמנותיים שלי. היצירה שלי נחלקת בין שני תחומים: תחום האמנות החזותית: דברים שהתבקשתי לעשות לפי צורכי הקיבוץ, אך את דעותי ואת רגשותי הבעתי בדיבור ובכתיבה, בפרוזה ובשירים. הסיבה העיקרית שהניעה אותי לבחור בחיי הקיבוץ היא ההכרה שזה מקום בו אדם יכול להשפיע על חייו בצורה מיטבית, אכן, לאורך כל שנות חיי כחברת קיבוץ עסקתי בחינוך, מילאתי תפקידים מאכזיים והייתי פעילה בצמתים הקשורים בעיצוב חיינו. בשנים האחרונות, עבר קיבוצי תקופה סוערת. תקופה של סערת רגשות ויכוחים ומאבקים בדקך להתחדשות ואני, לראשונה, מצאתי את עצמי מגייסת את כל כישורי כדי להביע את דעותיי ולהשפיע. פה חברו יחדיו שני התחומים הנ"ל: דיברתי, כתבתי, ציירתי קריקטורות וגם את "הקישותים" גייסתי למטרה זו. בשנת 2000, לקראת חג הקיבוץ יצרתי קישוט לאולם ההתכנסות: עיצבתי במגזרות נייר דמויות ומצבים מוכרים בחיי הקיבוץ. במבט ראשון הכל נראה יפה ונחמד, דמויות סימפטיות, מעוצבות בהומור ומעלות חיוך, אך במחשבה שנייה מעלות את השאלה: האם זו באמת מציאות כל כך נחמדה ...? יצרתי את המגזרות על ועבור חברי קיבוץ דן. בהמשך ריכזתי אותן בספר "נעים להזכר". בשנת 2009 הוזמנתי להשתתף במשלחת של אמנים מכל העולם בפסטיבל מגזרות נייר בסין. המגזרה שלי: "חגיגת ביכורים בקיבוץ" זכתה להוקרה מיוחדת והיא תלויה כיום במוזיאון לגזרות נייר בעיר ג'ין טן

עכשיו, כמה מיליוני סינים יודעים איך חוגגים בקיבוץ דן את חג הביכורים . הספר "נעים להזכר" אינו מופץ בחנויות

אפשר לרכוש אותו בתערוכה או ליצור קשר איתי  : 050-6355543

 


עקבות ברוח

חנה סקל בית השיטה

גילוף עץ

למדתי ציור במכללת יזרעאל בשנים 1988 - 1994

חלק מהמורים היו: גליה מאירי, פני יסעור ויהודה יציב

על עבודה בעץ

תחילת העבודה שלי בעץ הייתה בדיקט, חומר עשוי שכבות מודבקות זו בזו.

עבדתי על דמויות גדולות של אנשים. מה שעניין אותי היה ההתייחסות של הדמויות ביניהם.

אחרי כן עברתי לעבוד בתבליט בעץ מלא שמיכאל הביא לי משפת הים. העץ היה מאוד מיוחד בגלל שהיו בו סימניי ים, המלח, הרוח ופגעי תולעים או מרמיטות.

בהתחלה עבדתי על נושאים מהטבע הקרוב לביתי: על פרחי עץ השקד שגדל בגינתי. על הזיקית שבילתה ימים רבים בשיח הלימונים שבפתח הבית ועוד.

בהמשך עברתי לעבוד על דמויות אדם.

הנושאים שעסקתי ועוסקת בהם עד היום, שואבים ממקורות חיי: ילדות, הקיבוץ בראשיתו וטיולים בארץ.

 

חנה סקל : נייד 052-6858045

 

 

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page