top of page
פורשים כנפיים6.jpg

 

 

 

 

 

 

אורי בורשטיין -מופע.

נגן גיטרה ניגן קטעים של מוסיקה קלסית

 

 

אוצרים : אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני

צלם : צבי אליאש

משתתפים מצטיינים:

שנקר: דלית ורנר, טל קובליו, אבי בן שושן, המכון הטכנולוגי חולון: יעל נחשון, המכון לאמנויות תל-חי: מעין בר, אופל פורן, ענבל הלוי. בצלאל: קרוליין אייל בורשטיין, דונה כהן יונתן.

התערוכה נוגעת בדיסציפלינות שונות, עוזרת להבליט את המנוגד והמשותף ליוצרים, בחוטים דקים של

רעיון והגיון, בחומריות חושנית ומרגשת. התערוכה נוגעת בתחומי עשייה, התרבותי והאמנותי של

הסטודנטים במגמות: קרמיקה, עיצוב טקסטיל, צורפות. השוני בין המציגים, מבתי ספר שונים, הופכת את התערוכה למיוחדת, מגוונת, ססגונית, מרתקת ועכשווית.

הפרויקטים המוצגים נוצרו במהלך שנת הלימודיהם האחרונה ומסכמים מסלולי עשייה אמנותית רב

תחומית. בכל אחד מהפרויקטים מזוקק מהלך ייחודי הקושר היבטים תוכניים וחומריים. עבור רוב הבוגרים.

זוהי חשיפה ראשונה לעיניים ביקורתיות מחוץ לבית הספר, מעבר תקופת הלימודים, לעולם הממשי של

שדה האמנות העכשווית, לעשייה העיצובית ולדו שיח עם קהל הצופים-המתבונן מזהה את רוח התקופה ומאתר נושאים דומיננטיים, שמעסיקים את היוצרים הצעירים רגע לפני שהם מתחייבים לחוקי שדה

האמנות. בעידן הנוכחי העולם הוא כפר גלובלי - חומרי גלם נודדים בקלות ממקום למקום, כלים

טכנולוגיים מקרבים פיזית ורעיונית בין תרבויות וטכניקות עבודה מסורתיות ועכשוויות מתערבבות לכדי האחדה חזותית.

 

בתקופה כזו מסקרן לבחון באיזה אופן משפיע ונוכח המקום שבו פועלים הבוגרים, בבחינת סוגיית המקום שבו פועל אדם והשפעתו. ניתן לצטט מדבריו של דוד טרטקובר שהתייחס לתכנים המקומיים ולוויזואליה המאפיינת את המקום הישראלי כשקיבל את פרס ישראל (בשנת 2002) ואמר: "כל עיצוב שנעשה בישראל ועוסק בנושאים המתייחסים למקום הוא עיצוב ישראלי. ההתייחסות ל"מקום" היא התייחסות תרבותית, חברתית ופוליטית".  אולי, כפי שכתב טשניחובסקי: "האדם אינו אלא תבנית נוף - מולדתו". 

התערוכה עוסקת במנעד רחב של נושאים: עולמם הפנימי של הסטודנטים, תהיות חברתיות, התמודדות

עם מצבים אישיים ומשפחתיים מורכבים, שאלות של מגדר ומקום היחיד בחברה, ניכור, חיים ומוות,

געגועים ואהבה. התכנים ודרכי הביטוי השונים מאפשרים הצצה לפלורליזם מחשבתי ותוכני של הסטודנטים.

                     

 

                     דנה כהן יונתן - בצלאל. "קיבוץ-כיווץ-כי בוץ". יש מקום בעולם ששמו ארץ                                   ישראל ובתוכו, קיבוץ, שבליבו חדר האוכל ובו קהילה של חברים שפעם היו                                         אידיאליסטים ועכשיו כבר-לא. דונה משתמשת בדימוי מגש חדר האוכל אשר                                   מאפיין את הקיבוץ ומנסה לעמוד לעמוד על השינויים שחלו בקיבוץ ובה עצמה.

                          

                                     

                        

 

 

 

                    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אבי בן שושן - שנקר. "אובייקטים לאכילה". האובייקטים מתייחסים למצבי צבירה שונים של המזון, מתמזגים עם הגוף ומייצרים המשכיות של כפות הידיים לביצוע הפעולה. הפרוייקט נוצר ממקום אישי ומכמיהה לעולם האוכל ולערכים הטמונים בו ומייצר עניין בזמן הארוחה ונשען על ערכים של תשוקה, חושניות, מתח פיזי ומשחק.

 

 

                     

מ

                           אופל פורן - המכון לאמנויות תל-חי. "שור". השור נבנה מברזלי בניין בטכניקה                               של כיפוף וריתוך. הברזל הקווי והדק יוצר נפח ושומר על אווריריות רבה ובכך מנסה 

                           ליצור מתח מסויפ לעומת הדימוי של השור הכבד והמתנגח. הרגליים, נגמרות                                      בשפיץ על מנת להדגיש את קלילות האובייקט.                 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לסיום : כמה קל לקום... כל יום אותו דבר...לחיות בתוך נוף מוכר... אין שום הפתעות. הכל שגרתי, יומיומי...אך כשנשארים זמן רב באותו מקום...זה כמו שינה בלי חלום.

יוצרים צעירים, אמני העתיד-קחו סיכון תמצאו כיוון. תפרשו כנפיים כנשר עם הרוח. טפסו על ההר תנשמו אוויר נהדר...ומצאו את הפסגה האישית שלכם. אנחנו כל צוות הגלריה ? מאחלים לכם הצלחה בתחום היצירה.

                                                                                                                                                     אתי פרדו נוסבאום

    אופל פורן- תל - חי                    דלית ורנר- שנקר                 דונה כהן יונתן- בצלאלע

459.jpg
4611.jpg
105.jpg
096.jpg
047.jpg
036.jpg
5014.jpg

קרוליין אייל בורשטיין - בצלאל. "רשתות חשופות לעין". העבודה מורכבת משני אספקטים: החלקים הבודדים המרכיבים יחדיו את השלם, בעוד השלם הוא שנותן לכל יחידה במערכת את משמעותה ותפקידה. פסיפס מלא הוד, המציג את הכוח שבפסיפס ובה בשעה מנתח את המשמעותיות בשדה הראייה שלנו.

395.jpg

יעל נחשון - המכון הטכנולוגי חולון. "טבע מקומי". סידרת אובייקטים המיועדים להצגת קוצים. הפרויקט מתיחס לקוץ כסמל של טבע הישראלי. במטרה להעמיד במרכז את צמחי הבר המקומיים ומציע כלפיהם מבט שונה, בעזרת כלי שיכיל את הטבע הישראלי, ייעשה "ג'סטות" וישקף דרכו את היצירה הישראלית.

382.jpg
3612.jpg
3511.jpg
275.jpg
437.jpg

דלית ורנר - שנקר. "זכרונות ילדות". יצירה של תפרחות סרוגות במבנים היפרבוליים בהשראת זכרונות ילדות. האובייקטים סרוגים מחוטי טריקו וצמר, בחלקם פרומים מחולצות טריקו ומסוודרים ישנים. הפיתולים בסריגים מתקשרים לזמן, למבנה ולזיכרון של חוויות משפחתיות מרגשות מתקופת הילדות.

283.jpg
304.jpg
317.jpg
4710.jpg

טל קובליו - שנקר. "אחיות הגורל". פרוייקט מחקרי המתמקד בערכו הקריטי של חוט הגורל, אופיו, אורכו ומשקלו. באמצעות טכניקות שונות הוקנו לחוטים מראה ומגע שונים. תוך כדי מתן ייצוגי לשלוש אחיות על ידי שלושה מעילים. מגוון הצבעים נותן ביטוי לכל אחת על פי עולמה ושומר על הקשר ביניהן, על ידי מעבר הדרגתי של הצבעים בין המעילים.

238.jpg
249.jpg
2510.jpg
4913.jpg
069.jpg
072.jpg

מעין בר - המכון לאמנויות תל-חי. "חשוף". הפרוייקט מתמקד ביצירה בחמר חשוף, שימוש בטקסטורה ובאפשרויות הצבעוניות שהחמר עצמו מסוגל לספק. כשהיא מתבוננת בחמר, קווים וצבעים שמתגבשים לציור. באבנים ניתן לזהות צבעוניות היוצרת קו נוף שתחילתו וסופו אינם ברורים, מבנה קווי מתוכו יוצאת תנועה.

214.jpg
226.jpg
448.jpg

ענבל הלוי. המכון לאמנויות תל-חי. "קרוסלה, מקלט, מחצבה". היצירה עוסקת במסע אישי בשבילי הקיבוץ, למקומות משמעותיים מקום שהפך לזיכרון קיבוצי. שברי זכרונות: מקומות, חפצים, צורות וטקסטורות, הפכו לקרקע פורייה ליצירה ובניית רבדים נוספים של החיים האישיים מחוץ לקיבוץ-שחלקם הושלמו וחלקם עדיין נבנים ומתהווים.

149.jpg
416.jpg
197.jpg
1311.jpg
328.jpg
1610.jpg
24a11.jpg
203.jpg

מעיין בר - תל חי                                      טל קובליו - שנקר                            ענבל הלוי - תל חי  

01a4.jpg
404.jpg
275.jpg
4a8.jpg

 קרוליין אייל בורשטיין - בצלאל                       אבי בן שושן - שנקר                          יעל נחשון - טכנולוגי חולון   

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page