top of page
אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני
צלם : צבי אליאש
יונתן אופק : הצהרת אמן
חי ויוצר באניעם - יליד ירושלים
בציורים ובפסלים שאני יוצר מתוארים לרוב מושגים שקשורים בטבע, זמן ומקום. הלקסיקון בו אני עושה
שימוש מתפתח יחד איתי כשדימויים כמו: בית, עץ, שביל, בור, צל, חיה, ציפור ועוד, מופיעים בעבודותי
כצירופים שונים.
העשייה האמנותית שלי מושפעת הן מהמציאות הפנימית שלי והן מזו החיצונית, אני מופעל מהעבר ומהעתיד, מזיכרונות, מגעגועים, תקוות ופחדים. תמיד בער בי היצר לדווח בחומר על השפעת המציאויות (הפנימית והחיצונית) עלי, בניסיון ליישב את הפערים שביניהן. המניעים והתובנות, כמו גם היחס שלי אל האמנות, משתנים בהתאמה אלי ואל החופש והגבולות הדינאמיים שאני מציב לעצמי.
חותם עמוק הטביע בי אבי ז"ל אברהם אופק, מי שהעניק לי את בסיס המבנה ליצירה ולאמנותי. ציור בעיפרון, בשמן ובגואש, תחריט וחיתוך עץ, פיסול בעץ, מתכת, חומר ואבן. בחירת החומרים ושיטת העבודה היא מצד אחד אינטואיטיבית ומתואמת לתנאי העונה ולחומרים שמצויים בהישג ידי ומצד שני,
מודעת ומכוונת לרבדים קולקטיביים ולהצבר האנושי שנאגר בהם.
בדיעבד העבודה שלי מתאפיינת בסדרתיות. גודל הסדרה משתנה ויש יוצאים מן הכלל יחידאים. כנראה
זו דרכי לעבד נקודה מסוימת בזמן או איזו מחשבה ולהפוך אותה מצד לצד עד למציאת נקודת האיזון שלה. אני פועל מתוך אהבה, שייכות ומחסורם. המתחים שבין השכל, הרגש והיצר שבי מוצאים את פורקנם באמנות שלי, בתווך שבין דו ממד לתלת ממד.
נטע שמש גלילי
מתגוררת בקדימה
אני מתרגשת.
חוזרת אל תבנית נוף מולדתי, אל הבית המלווה אותי באושר אלך, אל אהבות ישנות. נולדתי וגדלתי בקיבוץ שמיר. ההר והעמק צרובים בתוכי.
אני אוספת אוצרות,
פרטים קטנים, שוליים, לא באמת חשובים - ואני מגלה את היופי הנסתר שלהם. אוספת את האוצרות הללו אל שולחן העבודה או למצלמה והם מוצאים את הדרכם לעבודותיי.
אני רוקמת.
רקימה שהיא חומר בתוך העבודה; רקימה היא מלאכה נשית מסורתית המכילה ידע מזמנים אחרים; רקימה שהיא תנועה, מדיטציה ואהבה.
המפגש בין הרקימה והאוצרות שאספתי, מוליד עבודה. לפעמים זה מפגש מקרי (עלה יבש שזז ונגע בחוט נחושת, רצועות בד שהוצאו מקופסה והיו כה יפות יחד....) ולפעמים חיפוש ממושך.
תמיד זוהי הרפתקה מרגשת והליכה בדרך היופי.
יזהר דורון
חי ויוצר בקיבוץ גזית -
יליד קיבוץ שמיר
את דרכו האמנותית התחיל יזהר דורון בקיבוץ הולדתו שמיר, כור מחצבתו. הנוף מטביע את עצמו בנפש האדם. עומק השייכות הוא כעומק ההטבעה של הנוף, ההולכת ונפתחת ומתפרשת במהלך השנים. תבנית נוף היא פנימית, חווייתית, אבל גם תבנית חיצונית הניתנת לזיהוי מידי, כמו תווי פנים והבעה אופיינית - כאילו לנוף יש חותם ייחודי, כמו טביעת אצבע המעידה עלינו מי אנחנו.
האמנות אל מול היצירות עוסקות בתבניות נוף כאנלוגיה לחיים עצמם: מיקומם של האמן הנוף, עם הגדרות הפנימיות והחיצוניות, בין שקיפות, השתקפות ואטימות. האמן כמשקיף, משקף ומשתתף. מקור ההשראה הם החיים בתוך ובצל ההגדרות הפנימיות והחיצוניות. יזהר משתמש בטכניקות מעורבות של אסמבלאז', הכוללת רישום, צילום, עיבוד תמונה, שימוש במגוון חומרים ממוחזרים כמו קרטון גלי, חוטי ברזל לבנייה, חתיכות פלסטיק שקוף, צילומים מעבודות עבר של האמן, מפות טופוגרפיות, לוחות שנה, לוחות אקריליק, מסמרים, טלפונים ניידים שיצאו משימוש הנהפכים לגדר של "חומה ומגדל", עבודה שהכין במיוחד לתערוכה לרגל 80 שנה לקיבוץ עמיר שהיה הקיבוץ האחרון שהוקם במסגרת מבצע "חומה ומגדל". יזהר עובד עם חומרים שיש להם שורשים בעבר, מאפשרת להם להוביל את היצירה ולא רק להיות מובלים ע"י הרעיון. כמו הגדרות הקיימים בנוף, כך גם החומרים כבר קיימים, מחכים לחשיפה מחדש בעבודת היצירה.
על הרצף
בין אנלוגי לדיגיטלי
בין קו לכתם
בין מופשט למוחשי
בין חד לרב-מימדי
בין סגור לפתוח
בין אור לצל
בין פנימי לחיצוני
בין גובה לרוחב
בין נוף לייצוג נוף
בין אדם לייצוג אדם
בין PORTRAIT - ל LANDSCAPE
חומה ומגדל *.
סימן שאלה ?
הופעה: להקת גלילי
bottom of page