המוזות אינן שותקות.
חצי שנה חיכינו לרגע הזה...
שהדלתות של הגלריה יפתחו מחדש ובשעריה יכנסו ידידינו היקרים.
התערוכה המוצגת, מחווה של יוצרות ויוצרים, מפונים, שנעקרו מביתם ואלה שעדיין לא ...
כולם מהגליל העליון שחדוות היצירה זורמת בעורקיהם, אנשים יצירתיים, היוצרים אמנות, מושפעים ומשפיעים ונותנים את הגוון והייחוד ליצירתם. כל אחד מהאמנים הביא לידי ביטוי את אישיותו ואת עולמו הפנימי, תוך שהוא יוצר מתוך פרץ של השראה וצבע, תשוקות וריגושים.
פעולת האמן מספרת סיפור:
בין אם הוא אוחז במצלמה או שבחר למרוח צבע, לפרק, לקדוח, לקרוע, לחתוך את החומר. פעולות החושפות את החומר, את הגוף והרגש. הפעולות מפרקות את החפץ, לעיתים משנות את החומר ללא היכר ומפיחות חיים באובייקט הנוצר מחדש. האמנות גורמת לעיתים לרגשות מכל מיני סוגים. מבטאת את הכאב, האימה והזעם בעבודות שיוצאות מדם ליבם ולא תמיד מוצאות נחמה. כשהיא עושה את הדברים הללו, היא עושה עבודה טובה.
29 אמנים נענו לקול הקורא והתוצאה מוצגת בגלריה.
"כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". קלישאה ידועה הגורסת שבעת מלחמה הרוח נאלמת. המרחב הרוחני שבתרבות ובנפש נראה לא רלוונטי, עדינותו ודקויותיו נסוגים מפני העת הרועשת.
אלא שאין זה כך.
אמנות נוצרת ולעיתים בועטת בשעת מלחמה, וחשוב מזה – בני האדם זקוקים לה מאד. הם כמהים לרוח שתרומם, שתעניק מרגוע למה שעובר עלינו בימים הקשים, כשהמחשבה מעורפלת, כשהגוף מרגיש שדבר מה גדול ונורא מתרחש, אבל אין לנו את הכלים להכיל, להבין, לראות נכוחה את המציאות.
כאוצרים אנו עדים להיפוך.
למעשה, האמנות יוצרת כל העת, מתוך ציפייה מהאמנים שירוממו את מצב הרוח הלאומי. אנו נחשפים לזרם גואה בכל תחומי היצירה הישראלית. זמרים המופיעים בפני החיילים בשטח. אמנים רבים מכניסים אור וצבע, מעבירים סדנאות אמנות למפונים ולניצולים, לילדים ולמבוגרים שזקוקים לרגע שקט ויצירה, וחלקם מציירים את הנופלים, השבויים והחטופים, עבור המשפחות.
התשוקה לחדש את פני הארץ ועימה את ליבנו - סוחפת.
כל עשיות שעושים מתוך אמונה בונות את התקווה,
את הבניין מחדש ופעמים גדול הוא ממה שהיה קודם.
פתיחה: 20.4.24. נעילה: 29.6.24