top of page
מבט גלילי2.jpg
472.jpg

 מבט גלילי

 אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני.

 צלם: צבי אליאש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 צוות הגלריה בחר הפעם לפתוח צוהר לעולמם של אמני קראפט גליליים, לתת לקהל הזדמנות להכירם מקרוב, ולהציג את קולו הייחודי והאישי של כל אחד מהם, לצד קולאז' רבגווני של אמנים היוצרים בסגנונות שונים. התערוכה היא המשך מתבקש לתערוכה "אמנים מדברים עם טולי", על פי התפיסה הרווחת, כדי ליהנות מאמנות יש להגיע לערים הגדולות, שם נמצאים המוזיאונים הגדולים והחשובים, ושם מתרחשת המולת הפתיחות. אלאשטולי באומן בחר לעסוק באמנותו בגליל. ומבחינתו היתה הפריפריה הגלילית המרכז החדש. נכון הגליל איננו הבטחה תל-אביבית מבחינת התהודה האמנותית ועם זאת, הולכת האמנות ותופסת את מקומה כנדבך מקיומי חשוב בחיי הגליל. פועלים כאן אמנים מקוריים, מבטיחים ומתפתחת כאן גאווה מקומית, לצד טרנד הולך ונבנה של אמנות המשתרשת בתיירות הגלילית-ביקור בסטודיו הפרטי של האמן. בתערוכה "מבט גלילי" משתתפים תשעה אמנים היוצרים מארג רחב של סיגנונות ודימויים: רובם אמנים נחבאים ועלומים לקהל הרחב, הראויים לתשומת לב מעצם היותם יוצרים אותנטיים שאמירתם ייחודית. הגלריה בחרה להוות עבורם חלל-זמן במרחב האמנותי. כשהתחלנו לעבוד על התערוכה, נפעמנו מהעשייה האמנותית השוקקת בגליל. מסתבר שהגליל התברך ביוצרים רבים וטובים, האמנים המוצגים בגלריה הם רק קצה-קצהו של קרחון שרובו נחבר מאחורי אבק עשייה, אמנים נטולי קליקות, אמנים שתרודים בסטודיו שלהם עם מחשבותיהם ויצירותיהם. הירוק והשקט הגלילי משרים עליהם נחת רוח המדליקה ומעצימה את רוח היצירה שבהם.  

                                                                                                                               

ציפי הראל - מחניים

הרקימה היא טכניקה קישוטית שלביצועה דרושים בסיס-בדרך כלל אריג, מחט וחוט. אצל ציפי הרקימה היא "רקימת חיבור" התומכת בחומרים תעשייתיים אותם היא אוספת מהמפעל שבקיבוץ. ביצירתה היא משלבת חומרים "רכים" (חוט תפירה, חוט רקמה, צמר, יריעות בד) בחומרים המתכתיים קרים. יצירותיה מאופינות בסגנון מיוחד הכולל טקסטורות רקומות, דימוייםודגמים החודרים במקצבים קבועים ומשתנים. אסתטיקה ורגישות, צבעוניות הגורמת לאשליה ויזואלית המצביעה על וירטואוזיות יצירתית.

 

537.jpg
516.jpg
524.jpg
493.jpg

     שאול סיני                      אילה צור                    איווה צ'רני                      יאיר אהרון              מיקי אוחנה                  אורה תמרי 

485.jpg

                      ציפי הראל - רקימה וחלקי מכונות

089.jpg
015.jpg
4210.jpg
4512.jpg
449.jpg

          חוי פלדר                  אסתי דרור                    ציפי הראל 

מיקי אוחנה-בית הלל 

הגיע לצפון מגבעת עדה. חי ויוצר בבית הלל. אמן אנימציה, שהפך לחייט פרא אחרי שקיבל במקרה מכונת תפירה זינגר. כיום הוא מאייר בעזרת מכוהת התפירה, כשהבדים משמשים כקנבס והמחט כמכחול. ללא כל תכנון או שירטוט על הבד - מובילות התנועות המקצויעות שלו וההשראה שהוא שואב ליצירת דיוקנאות טמנותיים, שלא חוזרות על עצמן פעמיים. אבל הקסם הזה מתאחש לא רק על הבד: הו מאייר בכל חומר שבא לידיו, כך גם הפסלים שפיסל מחוטי ברזל.

                  מיקי אוחנה - רישוב בחוטי ברזל

    מיקי אוחנה - רישום במכונת תפירה

3512.jpg
3313.jpg

 איווה צ'רני - שמיר

בוגרת מכון לקדרות במכללת תל חי. ים, חוף, קו אופק קודר, וקיץ בהיר, טופוגרפיה רחוקה/קרובה מאפשרת לה להקשיב לעצמה ולמקום ממנה באה. לאיווה סיגנון, גישה ושריפה מאוד אישית איתם היא יוצרת הפשטה לנוף הסובב אותה ומחברת בין הארץ הולדתה דנמרק, לנופי חייה בגליל. התבוננות בכדים אינה יודעת שובע. העין מתרוצצת בין קווי המתאר של הכדים, כול כך דומים ועם זאת כל כך שונים. לכל כד ייחוד הנוכע מצורתו, גודלו, צבע וחומריותו. התבוננות על הכדים כקבוצה ולא כבודדים מעניקה עוצמה ועושר צורני וחומרי בתוך המסה, ומנכיחה את הניואנסים של השונות בין כול כד וכד.

      איווה צ'רני - קרמיקה שריפת גז

256.jpg
242.jpg

 אילה צור - ששדה נחמיה

כשסיימה את לימודי הקרמיקה והקדרות במכון לאמנויות תל חי, עבדה כאורגת בגלריה לאריגה בצפת העתיקה וכך "רקמה" בגוף עבודותיה אינטרפרטציה אישית המחברת בין עולמות בינתחומיים חומריים. אילה בוחנת בעבודתה את המתח המתקיים בין חומר קרמי , רקימה, הדפס תוך בדיקת גבולות ויחסי הכוחות בין התלת והדו ממד באובייקטים השונים. אילה מציגה במקביל לתערוכה כאן גם בבית בנימיני שבתל-אביב.

                                                     אילה צור - קרמיקה פורצן ורקימה     
2010.jpg
199.jpg

 אסתי דרור - כפר סאלד

אמנית פסיפס שגעגועה למכבסה שהייתה פעם בקיבוץ. הובילו אותה ליצור בגדי בטון מקושטים בפסיפס כדי להסכיר לכולנו את מוסד המכבסה. זוכרים את השקים הגדולים שהיו בכל בית בהם אספנו את הכביסה המלוכלכת שאחת לשבוע היינו מביאים למכבסה, עולים במדריגות כדי לפזר אותה בתאים השונים: צסעוני, לבן, מצעים, מגבות, גרביים, לבנים, בגדי עבודה או סוג אחד או שנים ששכחתי. אחרי כמה ימים היינו מגיעים למחסן בגדים, לתא שלנו ועורמים לתוך השק המכובס את הבגדים הנקיים הריחנים אחרי שהעובדות המסורות כיבסו, קיפלו, גיהצו ומיינו לתאים. לנו נותר רק להביא את השק הביתה ולשים בארון עד הפעם הבאמ.

             אסתי דרור - פסיפס -  מחסן ילדים

122.jpg
078.jpg

 יאיר רהרון - שמיר

במקור ממושב פדויים בנגב הצפוני. כיום חבר קיבוץ שמיר, אך עדיין, יצירתו הפיסולית מתבצעת ברובה בדרום הארץ באזור באר שבכ וסביבתיה. יאיר עוסק באמנות סביבתית אקולוגית. אמנות שהיא סוגה מעניינת בתחום האמנות העכשווית. פסליו עשויים עץ, בטון, יציקות גוף מסיליקון, חומרים ממוחזרים המותאמים למקצבים של התרבות המקומית ולצורת המבנה הגאוגרפי של המקום. תהליך הפיסול הסביבתי המתבצע בשיתוף הקהילה בה מוצב הפסל, משלבי התכנון ועד לשלבי הביצוע והגימור.

יאיר אהרון - פיסול בגבס ועץ

022.jpg
274.jpg

 אורה תמרי - מטולה

מאחד עד עשר כמה אתם אוהבים לשבור צלחות כשזה מגיע לאמנות הפסיפס ? אמנות הפסיפס הינו תחום אמנות עתיק יומין, כשהתמונה מוגדרת על ידי קבוצות של אבנים בצבעים שונים. מקוןר המילה פסיפס, ביוונית ומשמעות חלוק נחל. אכן בעת העתיקה חלוקי הנחל שימשו ביוון לעשיית רצפות פסיפס. הפסיפס של אורה עיןוסק בעיקר בטבע ובנופים באזור בה נולדה שבו היא וכולל דמויות, דגמים ומרכיבים סמליים שונים. בצבעוניות מלאת חיים ואופטימיות נוצר מין קסם שכזה. אבן לאבן, שבר ועוד שבר ופתאום מתגלה תמונה שלמה.

            אורה תמרי - פסיפס - 100 שנה לדגניה

         אורה תמרי - פסיפס - ארבע עונות השנה

2212.jpg
2313.jpg

 חוי פלדר - כפר סאלד

בעוד שהורינו הרגילו אותנו לחשוב על בוץ שדבר שאין להכניסו הביתה. הוי פלדר בא ומוכיחה לנו שבהחלט אפשר להכניס בוץ לבית, ואף ליצור בעזרתו ציורים, ציוריה שורבים מנופי הארץ אותם היא רושמת ומציירת בבוץ. היא מכינה את ה"צבעים" מן החולות והאבק שהיא מוצאת בסביבה המקומית אליה היא מגיעה, ומסבירה את העובדה שהחול הינו חומר גלם טבעי, דבר המקנה לו חיות וחיוניות שאינם מצוייפ בצבעים התעשייתיים הנמכרים בחנויות. בסטודיו שלה שלל של קופסאות מלאות אדמה אותה היא אוספת מכל מקום בארץ.

                       חוי פלדר - ציור באדמה מכל חלקי הארץ

308.jpg
3210.jpg

 שאול סיני - מעין ברוך

את הבסיס העיקרקי ליצירתו קיבל ממורו ורבו דוד פיין ז"ל. בוגר סמינא "אורנים" במסלול לאמנות. מפסל באבן וברזל. שני אבות העורקים של הםיסול הישראלי. השילוב של החומרים יוצר מתח, הבא לידי ביטוי בחלקי הפלדה שמשולבים בתוך האבן. נגיעותיו באבן ובברזל הן מינימליות. מוטיבים משולבים של טבע ותעדייה. זרימה של חיים. הוא חש את החומר ויודע מה הוא יכול להפיק ממנו ולקבל את מה שהוא רוצה. אמן אינטויטיבי שעובד לרוב מתוך תחושות ופחות מתוך החלוה הכרתית. שפתו מאוד מטפורית.

                         שאול סיני - ברזל ואבן בזלת

395.jpg

 לסיכום: התערוכה נוגעת בדיסציפלינות שונות, והמבליטה את המנוגד והמשותף בחוטים דקים של רעיון והגיון, ובחומריות חושנית ומרגשת. הודות לשוני בין המציגים נמזגת לעיני הצופה תצוגה מגוונת, ססגונית, עכשווית, ובעלת מנעד אמנותי רחב ועשיר במרקמים וטכניקות. אלו חושפים ומאגדים תחת קורת גג אחת הוויה אמנותית גלילית מיוחדת במינה.

                מקהילת צלילי החולה

417.jpg
404.jpg

                 קהל בפתיחה

549.jpg
5511.jpg

עשור של יצירה וחיבור: תערוכה חגיגית בגלריה "סימן שאלה?"

בעמק גלילי, על גדת הירדן, בקיבוץ עמיר, שוכן מקום בו נפגשים טבע ואמנות, חלום שהתגשם. טולי (1933-2015) ואילנה (1934-2020) באומן, זוג אמנים חלוצים, הקימו את גלריה "סימן שאלה?" כמרכז תוסס של יצירה והשראה, והותירו חותם עמוק על האמנות והחברה בישראל, ובגליל בפרט. סיפורם הוא סיפור של אהבה לאמנות, מסירות לקהילה וחזון בלתי מתפשר. הנוף הפראי והשקט של הגליל היווה עבורם השראה אינסופית. טולי, אמן חזותי, ראה באמנות כלי לשינוי חברתי, ואילנה, קרמיקאית, המנהלת המיתולוגית של המכון לאמנות בתל-חי, וגבעת חביבה. יצרה רשת קשרים בין אמנים ומוסדות תרבות. פעילותם חצתה גבולות, קידמה דיאלוג בין אנשים, ופרויקטים כמו "מפגשי תל-חי", "גבול השלום" ו"סטודיו" מעידים על כך.

תערוכה המוצגת, מציינת עשור לפעילותה של גלריה "סימן שאלה?", היא חגיגה של יצירה, חדשנות וחיבור עמוק לקהילה. היא מהווה נקודת ציון משמעותית במסע ארוך ומרתק, המאפשרת לנו להתבונן לאחור על הדרך שעברנו, להעריך את ההישגים הרבים ולתכנן את העתיד בהשראה ובחזון.

גלריה "סימן שאלה?" היא הרבה יותר ממקום להצגת אמנות; היא שער לעולם של יצירתיות ייחודית, מרחב בו מתמזגות מסורת וחדשנות ליצירת חוויה מעוררת השראה. כל ביקור בגלריה הוא מסע אל עולמות חדשים, שם צבעים עזים, מרקמים מגוונים ויצירות מאתגרות מזמינים אותנו לצלול לעומק עבודותיהם של אמנים ישראלים ובינלאומיים מוכשרים.

הקהילה המקומית אימצה את הגלריה כבית תרבותי משלה, מקום מפגש חם ליצירה ולשיח פורה. אנו גאים להיות חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי והתרבותי של הגליל, ורואים בגלריה מרכז קהילתי תוסס המעשיר את חיי התושבים. במבט לעתיד, אנו שואפים להמשיך ולהוביל את תחום האמנות המקומית, לגלות כישרונות חדשים, להעשיר את חיי התרבות של הקהילה, ולחזק את מעמדה של הגלריה כבמה מרכזית לשיח פורה על אמנות, תרבות וחברה. אנו מחויבים לקידום הקשר בין אמנים צעירים לקהל הרחב, ולמתן במה להצגת עבודותיהם לצד אמנים ותיקים ומנוסים.

ספר העשור, שהופק לרגל התערוכה, מתעד את התפתחות סצנת האמנות בגליל העליון בעשור האחרון. כל דף בספר הוא עדות למסע יצירתי עשיר, המבטא את החיבור הייחודי בין האמן לקהילה, ומשקף את עושרה וגיוונה של האמנות המקומית. האמנות מוצגת בספר ככלי רב-עוצמה לחיזוק הקשר החברתי ולהעצמת הקהילה, ופותחת צוהר לעולמות יצירתיים חדשים. אנו מקווים שהספר יעורר השראה, יתרום להעשרת השיח על האמנות הקהילתית ויחזק את הזהות המקומית.

פתיחה 22.3.2025  נעילה: 7.6.2025

אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page