top of page
מבט גלילי2.jpg
472.jpg

 מבט גלילי

 אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני.

 צלם: צבי אליאש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 צוות הגלריה בחר הפעם לפתוח צוהר לעולמם של אמני קראפט גליליים, לתת לקהל הזדמנות להכירם מקרוב, ולהציג את קולו הייחודי והאישי של כל אחד מהם, לצד קולאז' רבגווני של אמנים היוצרים בסגנונות שונים. התערוכה היא המשך מתבקש לתערוכה "אמנים מדברים עם טולי", על פי התפיסה הרווחת, כדי ליהנות מאמנות יש להגיע לערים הגדולות, שם נמצאים המוזיאונים הגדולים והחשובים, ושם מתרחשת המולת הפתיחות. אלאשטולי באומן בחר לעסוק באמנותו בגליל. ומבחינתו היתה הפריפריה הגלילית המרכז החדש. נכון הגליל איננו הבטחה תל-אביבית מבחינת התהודה האמנותית ועם זאת, הולכת האמנות ותופסת את מקומה כנדבך מקיומי חשוב בחיי הגליל. פועלים כאן אמנים מקוריים, מבטיחים ומתפתחת כאן גאווה מקומית, לצד טרנד הולך ונבנה של אמנות המשתרשת בתיירות הגלילית-ביקור בסטודיו הפרטי של האמן. בתערוכה "מבט גלילי" משתתפים תשעה אמנים היוצרים מארג רחב של סיגנונות ודימויים: רובם אמנים נחבאים ועלומים לקהל הרחב, הראויים לתשומת לב מעצם היותם יוצרים אותנטיים שאמירתם ייחודית. הגלריה בחרה להוות עבורם חלל-זמן במרחב האמנותי. כשהתחלנו לעבוד על התערוכה, נפעמנו מהעשייה האמנותית השוקקת בגליל. מסתבר שהגליל התברך ביוצרים רבים וטובים, האמנים המוצגים בגלריה הם רק קצה-קצהו של קרחון שרובו נחבר מאחורי אבק עשייה, אמנים נטולי קליקות, אמנים שתרודים בסטודיו שלהם עם מחשבותיהם ויצירותיהם. הירוק והשקט הגלילי משרים עליהם נחת רוח המדליקה ומעצימה את רוח היצירה שבהם.  

                                                                                                                               

ציפי הראל - מחניים

הרקימה היא טכניקה קישוטית שלביצועה דרושים בסיס-בדרך כלל אריג, מחט וחוט. אצל ציפי הרקימה היא "רקימת חיבור" התומכת בחומרים תעשייתיים אותם היא אוספת מהמפעל שבקיבוץ. ביצירתה היא משלבת חומרים "רכים" (חוט תפירה, חוט רקמה, צמר, יריעות בד) בחומרים המתכתיים קרים. יצירותיה מאופינות בסגנון מיוחד הכולל טקסטורות רקומות, דימוייםודגמים החודרים במקצבים קבועים ומשתנים. אסתטיקה ורגישות, צבעוניות הגורמת לאשליה ויזואלית המצביעה על וירטואוזיות יצירתית.

 

537.jpg
516.jpg
524.jpg
493.jpg

     שאול סיני                      אילה צור                    איווה צ'רני                      יאיר אהרון              מיקי אוחנה                  אורה תמרי 

485.jpg

                      ציפי הראל - רקימה וחלקי מכונות

089.jpg
015.jpg
4210.jpg
4512.jpg
449.jpg

          חוי פלדר                  אסתי דרור                    ציפי הראל 

מיקי אוחנה-בית הלל 

הגיע לצפון מגבעת עדה. חי ויוצר בבית הלל. אמן אנימציה, שהפך לחייט פרא אחרי שקיבל במקרה מכונת תפירה זינגר. כיום הוא מאייר בעזרת מכוהת התפירה, כשהבדים משמשים כקנבס והמחט כמכחול. ללא כל תכנון או שירטוט על הבד - מובילות התנועות המקצויעות שלו וההשראה שהוא שואב ליצירת דיוקנאות טמנותיים, שלא חוזרות על עצמן פעמיים. אבל הקסם הזה מתאחש לא רק על הבד: הו מאייר בכל חומר שבא לידיו, כך גם הפסלים שפיסל מחוטי ברזל.

                  מיקי אוחנה - רישוב בחוטי ברזל

    מיקי אוחנה - רישום במכונת תפירה

3512.jpg
3313.jpg

 איווה צ'רני - שמיר

בוגרת מכון לקדרות במכללת תל חי. ים, חוף, קו אופק קודר, וקיץ בהיר, טופוגרפיה רחוקה/קרובה מאפשרת לה להקשיב לעצמה ולמקום ממנה באה. לאיווה סיגנון, גישה ושריפה מאוד אישית איתם היא יוצרת הפשטה לנוף הסובב אותה ומחברת בין הארץ הולדתה דנמרק, לנופי חייה בגליל. התבוננות בכדים אינה יודעת שובע. העין מתרוצצת בין קווי המתאר של הכדים, כול כך דומים ועם זאת כל כך שונים. לכל כד ייחוד הנוכע מצורתו, גודלו, צבע וחומריותו. התבוננות על הכדים כקבוצה ולא כבודדים מעניקה עוצמה ועושר צורני וחומרי בתוך המסה, ומנכיחה את הניואנסים של השונות בין כול כד וכד.

      איווה צ'רני - קרמיקה שריפת גז

256.jpg
242.jpg

 אילה צור - ששדה נחמיה

כשסיימה את לימודי הקרמיקה והקדרות במכון לאמנויות תל חי, עבדה כאורגת בגלריה לאריגה בצפת העתיקה וכך "רקמה" בגוף עבודותיה אינטרפרטציה אישית המחברת בין עולמות בינתחומיים חומריים. אילה בוחנת בעבודתה את המתח המתקיים בין חומר קרמי , רקימה, הדפס תוך בדיקת גבולות ויחסי הכוחות בין התלת והדו ממד באובייקטים השונים. אילה מציגה במקביל לתערוכה כאן גם בבית בנימיני שבתל-אביב.

                                                     אילה צור - קרמיקה פורצן ורקימה     
2010.jpg
199.jpg

 אסתי דרור - כפר סאלד

אמנית פסיפס שגעגועה למכבסה שהייתה פעם בקיבוץ. הובילו אותה ליצור בגדי בטון מקושטים בפסיפס כדי להסכיר לכולנו את מוסד המכבסה. זוכרים את השקים הגדולים שהיו בכל בית בהם אספנו את הכביסה המלוכלכת שאחת לשבוע היינו מביאים למכבסה, עולים במדריגות כדי לפזר אותה בתאים השונים: צסעוני, לבן, מצעים, מגבות, גרביים, לבנים, בגדי עבודה או סוג אחד או שנים ששכחתי. אחרי כמה ימים היינו מגיעים למחסן בגדים, לתא שלנו ועורמים לתוך השק המכובס את הבגדים הנקיים הריחנים אחרי שהעובדות המסורות כיבסו, קיפלו, גיהצו ומיינו לתאים. לנו נותר רק להביא את השק הביתה ולשים בארון עד הפעם הבאמ.

             אסתי דרור - פסיפס -  מחסן ילדים

122.jpg
078.jpg

 יאיר רהרון - שמיר

במקור ממושב פדויים בנגב הצפוני. כיום חבר קיבוץ שמיר, אך עדיין, יצירתו הפיסולית מתבצעת ברובה בדרום הארץ באזור באר שבכ וסביבתיה. יאיר עוסק באמנות סביבתית אקולוגית. אמנות שהיא סוגה מעניינת בתחום האמנות העכשווית. פסליו עשויים עץ, בטון, יציקות גוף מסיליקון, חומרים ממוחזרים המותאמים למקצבים של התרבות המקומית ולצורת המבנה הגאוגרפי של המקום. תהליך הפיסול הסביבתי המתבצע בשיתוף הקהילה בה מוצב הפסל, משלבי התכנון ועד לשלבי הביצוע והגימור.

יאיר אהרון - פיסול בגבס ועץ

022.jpg
274.jpg

 אורה תמרי - מטולה

מאחד עד עשר כמה אתם אוהבים לשבור צלחות כשזה מגיע לאמנות הפסיפס ? אמנות הפסיפס הינו תחום אמנות עתיק יומין, כשהתמונה מוגדרת על ידי קבוצות של אבנים בצבעים שונים. מקוןר המילה פסיפס, ביוונית ומשמעות חלוק נחל. אכן בעת העתיקה חלוקי הנחל שימשו ביוון לעשיית רצפות פסיפס. הפסיפס של אורה עיןוסק בעיקר בטבע ובנופים באזור בה נולדה שבו היא וכולל דמויות, דגמים ומרכיבים סמליים שונים. בצבעוניות מלאת חיים ואופטימיות נוצר מין קסם שכזה. אבן לאבן, שבר ועוד שבר ופתאום מתגלה תמונה שלמה.

            אורה תמרי - פסיפס - 100 שנה לדגניה

         אורה תמרי - פסיפס - ארבע עונות השנה

2212.jpg
2313.jpg

 חוי פלדר - כפר סאלד

בעוד שהורינו הרגילו אותנו לחשוב על בוץ שדבר שאין להכניסו הביתה. הוי פלדר בא ומוכיחה לנו שבהחלט אפשר להכניס בוץ לבית, ואף ליצור בעזרתו ציורים, ציוריה שורבים מנופי הארץ אותם היא רושמת ומציירת בבוץ. היא מכינה את ה"צבעים" מן החולות והאבק שהיא מוצאת בסביבה המקומית אליה היא מגיעה, ומסבירה את העובדה שהחול הינו חומר גלם טבעי, דבר המקנה לו חיות וחיוניות שאינם מצוייפ בצבעים התעשייתיים הנמכרים בחנויות. בסטודיו שלה שלל של קופסאות מלאות אדמה אותה היא אוספת מכל מקום בארץ.

                       חוי פלדר - ציור באדמה מכל חלקי הארץ

308.jpg
3210.jpg

 שאול סיני - מעין ברוך

את הבסיס העיקרקי ליצירתו קיבל ממורו ורבו דוד פיין ז"ל. בוגר סמינא "אורנים" במסלול לאמנות. מפסל באבן וברזל. שני אבות העורקים של הםיסול הישראלי. השילוב של החומרים יוצר מתח, הבא לידי ביטוי בחלקי הפלדה שמשולבים בתוך האבן. נגיעותיו באבן ובברזל הן מינימליות. מוטיבים משולבים של טבע ותעדייה. זרימה של חיים. הוא חש את החומר ויודע מה הוא יכול להפיק ממנו ולקבל את מה שהוא רוצה. אמן אינטויטיבי שעובד לרוב מתוך תחושות ופחות מתוך החלוה הכרתית. שפתו מאוד מטפורית.

                         שאול סיני - ברזל ואבן בזלת

395.jpg

 לסיכום: התערוכה נוגעת בדיסציפלינות שונות, והמבליטה את המנוגד והמשותף בחוטים דקים של רעיון והגיון, ובחומריות חושנית ומרגשת. הודות לשוני בין המציגים נמזגת לעיני הצופה תצוגה מגוונת, ססגונית, עכשווית, ובעלת מנעד אמנותי רחב ועשיר במרקמים וטכניקות. אלו חושפים ומאגדים תחת קורת גג אחת הוויה אמנותית גלילית מיוחדת במינה.

                מקהילת צלילי החולה

417.jpg
404.jpg

                 קהל בפתיחה

549.jpg
5511.jpg
bottom of page