הגלריה בחרה הפעם לכבוד חג הקיבוץ לתת במה לאמני הצילום חברי קיבוץ עמיר. התערוכה, מלווה את החג השנתי החשוב והגדול בעמיר ונותנת במה לצלמים המקומיים, מבטאת איכויות תרבותית וממחישה את החשיבות החברתית כמביע את הפנים של המציאות המקומית ולעיתים גם האזורית. במסגרת התערוכה מוצגים עשרות צילומים שהם ביטוים אישיים של הצלמים הרואים באומנות הצילום, מקצוע/תחביב מרתק, מפתח ומלווה בסיפוק רב.

בתערוכה מוצגות יצירותיהם של 12 צלמים: אביהו שפירא, אביטל אופנהים, אבנר שפירא, איתן ישראלי, אמנון לויה, ארז בן סימון, אריאל נייזנה, יערה גרוסמרק, מיכאל מיטלמן, רם שדמון, שחר שפירא.
 

הצלם, העומד מול אובייקט, הוא שבוחר את המקום, הסיטואציה והרגע הנבחר, שולף את המצלמה, לעיתים את המצלמה של הנייד, ומתוך סך כל הקליקים, יבחר במספר תמונות מצומצם אותם יחליט להשאיר. לבסוף יבחר את האחד, אותו רגע קסום וחד פעמי ויהפוך אותה לתמונה נצחית, שתישאר איתנו לעד. כוחו של צילום טמון ביכולת להקפיא רגע אחד. הרגע שבו הכול מגיע אל שיאו ומתפרץ. לעיתים דרמטי, אנושי, מסעיר או מרגש, ולהנציח אותו לפני שימחק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו. חלק מהצלמים בחרו להנציח את הדברים היום-יומיים שאנחנו כל היום חולפים על פניהם ופשוט להציג אותם במלוא הדרם. הצילומים בתערוכה מאפשרים לנו ליהנות מזוויות צילום קצת אחרות, המשחק באור ובצל, יצירת קומפוזיציה שונה מספקת נקודת מבט אחר וייחודי על הסביבה, על האנשים ועל רגעים קצרים. כשריד של דבר הלקוח במישרין מהמציאות, דומה לעקבות שאנחנו משאירים בחול.
 

מאז המצאתה המצלמה, הפך תחום הצילום לכזה הכולל שימוש באמצעים טכנולוגים מתקדמים, לצד מקום לביטוי גישות אמנות שונות ורעיונות אחרים. האם ניתן לחוש, להבין או לדעת מהי עמדתו האישית של הצלם כשאנחנו עומדים מול צילום שצילם? האם כששני צלמים יעמדו באותה הנקודה, ויכוונו את עדשות מצלמותיהם אל אותו אובייקט ממש, כשנעמוד אנחנו כצופים, מול הצילום, תיחשף מולנו בסופו של דבר אותה העמדה? תהייה המצלמה אובייקטיבית ככל שתהייה, ירצה המצלם להיות ענייני ונטול פניות ככל שישאף, רגשותיו יבואו לידי ביטוי בצילום שבחר להציג לקהל. האם ייתכן שהפרשנות שאנחנו כצופים ניתן לצילום, תהייה מושפעת מרגשותינו ודעותינו? התשובה חיובית. כי בצילום למצלם וגם לצופה, תמיד יהיה מטען של רגשות, וזהו חלק מהעושר, העניין והקסם שמביאה "עדשה מקומית".

צוות הגלריה ראה לנכון לחשוף את התוצרים, משום שכל צלם/אמן חייב לקבל פידבק. כשהאמן רואה אנשים שעוצרים להתבונן ביצירות והופך את הצופה להיות שותף בדברים היפים שראה ותיעד, זה מחמם את הלב ומעצים אותו שאנשים נהנים לראות את הצילומים האלו.

פתיחה: 5.11.22.  נעילה: 24.12.22

                                                                                                                 אתי פרדו נוסבאום