top of page
פלקט אורן ונעם סימן שאלה2.jpg

1+1      נעם טבנקין ואורן ארבל

אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני

צלם:     צבי אליאש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1+1 עיצוב מוצר קרמי, זו היא טכניקה תעשייתית שבה יוצרים את רוב מוצרי הקרמיקה בעולם. זהו נושא שמבטא במלאואו את הפתגם "סוף מעשה במחשבה תחילה". 

אורן ארבל ונעם טבנקין הינם מעצבים, המשלבים כוחות, עבודתם מולידה את היצירה. חיים ויוצרים יחדיו בביתם בעין זיוון שבצפון רמת הגולן. בתערוכה המוצגת בגלריה בחרו השניים בחומר קרמי בכדי להמחיש באמצעותו את הדיאלוג המתקיים ביניהם. יצירתם, השואבת השראה, ממסגרת החיים המשפחתית, מהסטודיו הממוקם בתוך מבנה סורי ישן, עדרי פרות הרועות באחו פיסות מתכת שמצאו בשטח שאותו הזמן ניכרים בהם ומוצאות את דרכן לתוך השיח היצירתי שלהם. משיכתם המשותפת לנקודות המפגש האפשריות, בין תהליכי ייצור ידניים לתעשייתיים ולהשפעות ההדדיות פרי מפגשים אלו. תהליך יצירתם מתחיל בתכנון רעיוני של המוצר ובתכליתו עד לגיבוש מודל שעליו נבנית תבנית גבס. התבנית עבורם היא כלי עבודה ליצירת המוצר הסופי.

במהלך יצירתם נפגשים טבנקין וארבל, עם תהליכי פיתוח של עיצוב תעשייתי. בסטודיו שלהם הם משתמשים בתבניות גבס אותם הם בונים ולתוכם יוצקים את החומר הקרמי. בהמשך הם משנים את התבנית על ידי הוספת חריטה של קו, נקודה, צורה. הרישומים של ההתחלה והסוף מוגדרים ומשתנים באותה התבנית מיציקה ליציקה. כשם שהאדם צובר זכרונות וחוויות המשאירות חותם על לוח ליבו. כל מוצר ייחודי ואין שני לו.

תהליך היצירה- מרגיש כמו לרשום סיפור קומיקס בהמשכים - כל אחד מוסיף נדבך ובסוף מתגבש הסיפור. יחדיו הם מולידים חיבורים וצרופים ללא סוף, לוכדים רגעים ובונים בהדרגה דימויים לעולם חדש ועצמאי. מכלי קיבול וצלחות פורצלן לבן, חומר אצילי בעל הסטוריה מפוארת. הסידרה נקייה, טוהרה, צבע רקע, מכיל את כל הצבעים וחסר צבע בעצמו. לתוכה אימצו מוטיבים קישוטים בהשראת ציורי ילדים. המוטיבים הולכים ונבנים מתוך הריק אל השלם המלא.

לעיתים שואלים את עצמם של מי היה הרעיון הזה בכלל ? שאלה שמסתבר כלל אינה חשובה כי עצוב עבורם הוא דרך לגעת באנשים ולפתוח לצופה דרך חדשה להסתכל על בדברים.

 

חלק מן המוצגים בתערוכה עוסקים במטמורפוזה של אובייקטים ובמערכת היחסים שביניהם תוך השתנותם. מכלי קיבול הנדחסים לתוך מכונת לחיצה ידנית. האם ניתן לחשוב על חוויה היצירה והדחיסה כתהליך של הרס? מהו ערכו של האובייקט הנמצא בתהליך של הרס? או לחלופים האם התהליך נוצר לצורך השתנות ממוצר לפסל. האם כלי הקיבול הדחוס ימשיך וישמש ככלי קיבול או יקבל על עצמו תפקיד חדש ?.

אורן אומר ששיטת העבודה היא: הוא בונה, נעם הורסת.....

                                                                                                                    אתי פרדו נוסבאום

 

        

 

 

212.jpg

פרות הולכות בטור. - 2019

פיסול בחומר, קורת ברזל חלודה.   

דיוקן משפחתי.-2019 

חפצים מתוך חיי יומיומים שלנו. מצולמים ומעותקים לתבנית גבס, חריטה הדרגתית בין יציקה ליציקה. חומר יציקה גבוה, שריפה נמוכה.

189.jpg
0910.jpg
078.jpg

שתי מניפות. פורצלן יציקה קרמית 

ידית במבוק לבן.

015.jpg

עז מגרדת באוזן.-2019 

פיסול וגילוף פורצלן

042.jpg

 ארוחת בוקר על הגבול הסורי

פורצלן עבודת אבניים ולחיצה. שריפה נמוכה.

112.jpg
1011.jpg

מזונגו. פרשנות כלי נשק אפריקאי מקורו ממתכת, גילוף בפורצלן ליפוף חוטי רקמה.

154.jpg

 צלחות עם אורי. ציור על תבנית גבס, יציקה וחריטה           כסא סבתא יפה. (פריט מתוך סידרה- Art Line

אורי בנם, בן 4.                                                                  חפצים מתוך חיי היומיום שלנו-מצולמים ומועתקים 

                                                                                       מצוירים ידנית על רהיטים.טוש, כסא ישן ריפוד

.

167.jpg
178.jpg

מחקר מעיכה כדים.-2019

חיפוש צורני בעזרת "מכונת מעיכה".

מכונה שייצרו האמנים בעצמם.

תוצר מוגמר לאחר לחיצה. חומר מנוקד בשריפה גבוהה, עבודת אבניים, מעיכה במכונה צבעי אנגוב חותמת לחיצה.

136.jpg
143.jpg

          פרט, חריטה בגבס לפני היציקה  - צלם דיגי דקל                           מבט כללי בחלל   - צלם דיגי דקל

DSC_2141.JPG
DSC_2091.JPG

              קהל בפתיחת התערוכה

2910.jpg
267.jpg

 תמנע גונן - שרה משירי לאה גולדברג ורחל המשוררת

3011.jpg
234.jpg

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page