top of page

 יסודו מעפר

 אילני ומשה ברגר

 ראש פנה

 זכינו למתנה מופלאה: עבודת יצירה משותפת. מתוך הקרמיקה, המחזור והבנייה באדמה הגענו לפיסול בתערובת   סיבים (בעיקר נייר), חרסית ודבק, ללא שריפה. (paper clay) החומר שנוצר פלסטי וקל לעיצוב, בהתייבשותו קשה

 כאבן חול מדברית וניתן לגילוף כמוה. זהו חומר מתכלה וחולף, כמוהו כמונו....

 " אדם יסודו מעפר וסופו לעפר...משול כחרס הנשבר". הפסלים בנויים על גבי בקבוקים, שלדי רהיטים, רשת או   חוליות חוליות כמו בנייה בחומר.

 מציגים בתערוכות החל מ-2013.

 "יסודו מעפר"

 צוות הגלריה סימן שאלה ? בחרו הפעם הציג תערוכה אקולוגית במיטבה. מתוך הקרמיקה, המחזור והבנייה הגיעו   לפיסול. בתערוכה סיבים (בעיקר נייר), חרסית ודבק, ללא שריפה (paper clay) החיבור בין חומר קרמי לנייר גרוס   מעניק לחומר תכונות מופלאות ופותח בפני היוצרים קשת חדשה של אפשרויות. החומר פלסטי וקל לעיצוב,   ובהתייבשותו קשה כאבן חול מדברית וניתן לגילוף כמוה. זהו חומר מתקלה וחולף,כמוהו כמונו..."אדם יסודו מעפר 

 וסופו חעפר...משול כחרס הנשבר".

 נושא התערוכה "יסוד מעפר" מבטא את המרחב בין הטקסט המקראי למרחב האמנותי. אנחנו חיים במרוץ מתגבר   של צריכה אינסופית, בחיפוש אחר הסיפוק שבאחזקת חפצים עדכניים והאושר שמבטיחות לנו הפרסומות בכל סוגי

 המדיה. אנחנו מי שאנחנו לפי סרגל הערך החדש, מעוצבים לפי ההנחיות והדרישה הנכונה לכולם. מחליפים בגדים,

 ריהוט, חפצים-כל הזמן. מתחדשים לגירוי הבא. מתגרים מהחדש. רוצים עוד...

 הפסלים שבתערוכה בנויים על גבי כסאות וחפצים משולי הדרך,פגומים פה ושם, בקבוקים ריקים, חתיכות ברזל וכד'

 מהווים שלד שעליו נרקמת צורה, שכבה אחר שכבה חוליה על גבי חוליה כמו בנייה בחומר, עד לקבלת פני השטח

 הסופיים. לטחר הייבוש אפשר לצייר וליצור "פסל צבע" באקריליק ומצופה לכה, שהוא מראה של פיסת חיים. במבט

 מקרוב מבחינים במרקם של החומר. המרקם מתעתע, לרגע התחושה של קרטון, בתיפוף קל על הפסל נשמע קול   חלול ולרגע תחושה של חרסית קשה וטבעית. במבט מעמיק אנו חשים את עוצמת אהבתם ליצירה.

 הזוג ברגר כבר שנים רבות, עושים אמנות כצמד. האינטנסיביות של זוג שחי יחד ויוצר יחד מביאה השראה לצד   ביקורת, כאבן משחזת שמחייבת חידוד ודיוק. עבודות האמנות שבתערוכה שבסוםו של דבר מייצגות רק רגע, כמעט

 אקראי, מתוך חיים מלאים. במידה רבה, מבטא גם את המתרחש בנפשם כיוצרים שיש בניהם התאמה מלאה.

 כל העבודות שבתערוכה נבנו מיוחד לתערוכה זו.

 

 

 העבודות המוצגות, נעשו במיוחד לגלריה, נייר, מים, טיט ודבק. 

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page