top of page

 אנשי האבן והפח

  פתיחה 19.9.17- נעילה 28.10.17

 אוצרים: נפתלי נחמני - אתי פרדו נוסבאום

 צלם: צבי אליאש

 

 

 

דוד פיין: קיבוץ מעין ברוך,

 טלפון בית: 04-6954642 - נייד 052-3791695

 המוכר כ"איש האבן", מפסל באבני בזלת אותן הוא מסקל מהשדות המקיפים את קיבוצו,

 והפסלים, כאבנים-שייכים לאזור בו הוא חי. פיין נוהג להתבונן באבנים ובמרקמן ולגלות בהן תווי חיים שנחרטו  לפני אלפי שנים, צלקות וסימנים שהשאירו בהן להבי המגל או סכיני המחרשות העתיקות.

 פסליו נטולי שם, אך תחת ידיו האמנות הופך החומר לסוסים, דמויות אנוש, שוורים, פורטרטים, תבליטים ופסלים

 סביבתיים. לדידו של פיין, הוא עצמו אך חוליה בשרשרת החיים אשר חלפו כאן וביצירתו ניתן להבחין בחיפוש דרך

 מתמשך הניזון מדיאלוג אינטימי עם מהאבן ומהמורשת הארכאית והרוח העכשווית, תוך רצון להשאיר חותם על

 הסלעים ולהפגיש בין הזמנים.

 תערוכה זו מציינת, לדברי פיין, בעיקר את סיום עבודת חייו בבזלת. "יש בתערוכה דו-שיח עם האבן, כשחלק מפני  האבן נשארים טבעיים", הוא אומר. בסדרה המוצגת כעשרה ראשי בזלת קטני מימדים, בהם מיעט היוצר להתערב

 ויצר פסלים מקוריים, פשוט פרופיל אךם בעלי יופי אנושי, המחזיקים את הקשר שבין האדם והאבן.

פתיחת התערוכה: אתי פרדו נוסבאום אוצרת, דוד פיין, אמל סרחאן

 יגאל מירון קיבוץ אילת השחר

 טל. סטודיו: 04-6932234 , נייד: 055-6646160 , 052-2436059

 נולד בשנת 1940, חבר קיבוץ אילת השחר, למד פיסול אצל רודי להמן ומיכאל גרוס, תולדות אמנות אצל גיל  מוזס, הדפסי נחושת ורישום אצל אברהם אילת, מורפולוגיה אצל ארתור גולדרייך.

 בוגר המכון לאמנויות אורנים, כולל הסמכה להוראה בבית ספר תיכון וחטיבת ביניים, חבר צוות היגוי של אירועי  תל-חי.

 הוראה:

 1970 - 1986 הוראת אמנות בבי"ס יסודי ותיכון: כולל ציור, פיסול, מלאכת יד.

 1976 - 1990 מורה לפיסול ותחריט נחושת במכון לאמנויות תל - חי.

 הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות, בארץ ובחו"ל. פסליו מוצבים בארץ ובחו"ל ונמצאים באוספים פרטיים, בגלריות  ובמוזיאונים, בארץ ובחו"ל.

 1990 פרס ראשון עבור מזרקה בראשון לציון.

 2005 פרס שלישי בתערוכת פיסול בינלאומית - KEY WEST FL.USA 

 אמל סרחאן:  כפר מגאר

 יליד: 1975 
 נייד: 052-3747110
אני מפסל הנאבן ובעץ שני החומרים האהובים עלי, אני מושפע בעיקר מהאנשים הפשוטים, הקווים והעיגולים,  שלושת הדברים האלה בונים לי את הפסל, לפעמים אני מתחיל לפסל בלי תוכנית ובלי סיפור וזורם עם החומר, עד
 שיוצא מזה מה שאני אוהב.
 הפיסול שלי לא מורכב מידי, קל מאוד לצופה להבין אותו כי כך אני אוהב פשטות וזורם עם כל דבר.
 אוהב דמויות פרימיטיביות וזה משתקף בעבודה שלי עם קווים נקיים ועיגולים שמתחברים ביחד ובונים פסל  פרימיטיבי עם הבעה שמזמינה לגעת.
 בשנים האחרונות אני משלב קווים חדים (פיסול קוביסטי). בעבודה שלי איני מושפע מפוליטיקה ומנסה להתרחק  ממנה.
 הפסלים שלי ללא כותרת, אני פשוט מפסל לסיפוק העצמי שלי, בלי פילוסופיה מיותרת.
 החיים פשוטים ופשטות זה יופי.
 מ- 1996 - 2000 למד פיסול, ציור וקרמיקה במכון לאמנויות תל חי
 לאחר הלימודים מורו דוד פיין הזמין אותו לעבוד בסטודיו שלו
 2001 למד בצפת נגרות והיום עובד בסטודיו הפרטי שלו כפסל אבן ועץ.
 מ-1999 עד 2017 הציג בתערוכות השתתף בסימפוזיונים לפיסול בארץ ובאיטליה.  
    רביעה קולית: אברהם כץ, רותי כץ, טליה שחר, מירה גלס - קיבוץ גונן (חלק ממקהילת "צלילי הגליל").

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page