אני אישה של חוץ. הקליעה נותנת אצלי מענה ליצר הלוקטת-ציידת, היוצאת למרחב לאסוף את הצמחים הנחוצים לה.

הטבע מדבר אלי בשפה חמרית של מרקמים, צורות, צבעים וריחות. את אלו אני אוספת אל קליעותיי. אני קולעת

בחומר מקומי אותו אני אוספת לבד. יש ארבעים מינים של צמחים המשמשים אותי לקליעה, אבל אני לא רק קולעת.

בשני העשורים האחרונים טוויתי, צבעתי, ארגתי וקלעתי לעצמי שורשים בשימור מלאכות מסורתיות מקומיות.

מלאכות ששורשיהן נעוצים עמוק באדמה ובהסטוריה של הארץ הזו.

אני מחפשת זקנות וזקינים הנושאים בידיהם את חוכמת הדורות, לומדת מהם על מנת להעביר את הידע הלאה.

אני רואה בכך שליחות.

בשמונה השנים האחרונות מתגבש ונכתב גם ספר אודות הקליעה המסורתית המקומית, אני מקווה לגייס את הכסף הנחוץ להוציאו לאור השנה. (גם במכירת עבודותיי). עם זאת אני עצמי אינני בעלת מלאכה מסורתית. קשה לי לחזור שוב ושוב על מספר מצומצם של דגמים. אני נמשכת ללמוד עוד ועוד שיטות עבודה, לנסות צמחים וחומרים חדשים ולפתח רעיונות שונים. גם הסימטריה קשה לי.

בתערוכה זו בירתי להציג סלים שאינם שגרתיים וכן יצירות היוצאות מן הסל. כאלה החורגות מהתפקיד השימושי שיועד לסלים המסורתיים ונוטות יותר לצד הפיסולי.