top of page

 

 

 

 

 

 

 

 

"מהפך מן הפח"

 אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני

 צלם: צבי אליאש

 היכולת של האמן לעשות אמנות יש מאין, הראש היצירתי קולט חומרים סביבו ויודע ליצור אומנות, שינויי קונספט

 של מוצר למשהו אחר זה אחד הדברים המרתקים אצל אמני המיחזור. התערוכה החדשה בגלריה היא על טוהרת 

 המיחזור. שקיקי תה משומשים, שקיות ניילון מהסופר, עץ, מתכות וברזלים. חומרים רכים ורטובים, חומרים קשים 

 המתרככים במהלך היצירה. שלושה אמני מיחזור בשלוש גישות שונות ומשותפות. יצירות אקולוגיות בעיצוב   ייחודי וברמה גבוהה. חשיבה עמוקה בשאלה כיצד ניתן לשנות את הרגלי הצריכה והשימוש למשל, בשקיות   הניילון הפוגעות בבעלי חיים בטבע ובסביבה ?.

 אחת האפשרויות היא שימוש חוזר מפתיע משקיות ניילון אשר הפיחו בהם חיים חדשים, תוך תחושה ערכית   שכולנו יכולים לעשות שימוש חוזר בפסולת של שקיות ליצור מהן "מהפך מן הפח" ולהיטיב עם האדם, טבע   והסביבה.

 אביבה סביצ'קי,

 גרה בנוף כנרת. יוצרת בטכניקה ייחודית לה, ללא צבע או משיכת מכחול, מרקמים, טקסטורות ושקיפויות,   משחקים של אור וצל וגוונים של צבע, טכניקה המאתגרת את השימוש הקונבנציונלי במכחול וצבע של הציור   הקלאסי. אביבה משתמשת בשקיות ניילון כמצע ליצירה עצמה, בחומר עצמו כמכחול וצבע, ביצירת גוונים

 חדשים, באמצעות השקפויות החומר הפלסטי ואף יוצרת מהן פרטי ליבוש. העבודות העשויות משקיות

 פלסטיק ממוחזרות שאספה בבית, בתי חברים וסמוך לרשתות, לסופר מרקט הסמוך לביתה, משלבות את נקודת

 מבטה וניסיונה רב השנים וגורמת לצופה לצאת למסע להגברת המודעות לאשפה ומחזור בחיי היומיום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דליה בונה, יפעת להב בונה,

 אם ובת היוצרות ביחד, גרות בכרם מהר"ל ויש להן גלריה "שתי וערב". התקשורת בין בת ואם מתרחשת ביצירה, 

 עובדות בסימביוזה וכל אחת נותנת ליצירה את מה שהיא הכי טבה בו. הן משלימות אחת את השנייה ואין ביניהן

 תחרות. 

 אחד המראות הנפוצים בהרבה בתים של אנשים מבוגרים, ברגע שהמעלות צונחות מעט: שקיות תה משומשות על   צלוחית קטנה ליד הקומקום, מחכות עד בוש שיקרה איתן משהו ובסוף נזרקות אחר כבוד לפח. רגע לפני שמוותרים

 לגמרי על התיון המשומש, גילו דליה בונה וביתה יפעת להב בונה, שאפשר לעשות עם שקיק התה המון חוץ   מלהניח על העפעפעיים, כי את זה כבר כולם יודעים. השימוש בשקיות התה מהווה חומר גלם ליצירות המוצגות

 כרגע בתערוכה. הצבעוניות, הריח, הקשר. שתמיד נמשיך להיפגש על כוס תה...קר או חם בהיר או חזק עם סוכר   או בלי סוכר.

 העיקר באווירה טובה פייסנית ומתקשרת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אלעד גוטרמן, 

 פסל, צורף, מסגר ומורה במחלקה לצורפות במכון לאמנויות תל חי. יוצר בעיקר בפסולת מתכת ועץ. בטכניקות

 הרמה ועיבוד קר באמצעות פטיש וסדן. הטכניקה מאפשרת לו ליצור מגוון של כילים, החל מקערות, כוסות,   מימיות ועוד...מבחינתו היצירה האמנותית היא תוצאה של הבנת החומר, שליטה טכנית, רעיון מניע ורבדים רבים

 נוספים. הוא מביא לידי ביטוי חומרי, אסטתי וצורני את הרעיונו לעולם, בין אם היצירה היא "שימושית"   (פונקציונלית) ובין אם אסתטית "טהורה", הוא טוען את האובייקט בערך מוסף רוחני ותרבותי.

 המתבונן יבחר לעצמו משקפיים (אמנותיות, אסתטיות, מדעיות טכנולוגיות, רעיונות, או אחרות) על מנת לשפוט

 את המובא לפניו.

 "כל מה שנמצא סביבי, כל מה שנזרק, נשבר, התקלקל, החליד, מבחינתי זה חומר גלם. אני מתחיל מחומר.

 החומר הוא ההשראה הראשונה: עכשיו מה הוא מזכיר לי ?

                                            איך אני מחבר את זה ?

                                            איך זה יהפוך לרגש ?

 

 

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page