top of page

                     דליה פיש בנארי

 Makeover מייק אובר

 אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני

 צלמים: צבי אליאש, אריאל נייזניה 

 משתתפים: גליה קומבה (מקום ראשון), נחום טבסקי (מקום שני),נורית דרייזין, חנה בר-ניר ניב, דיקלה מוסקוביץ,   רות  ברקאי, עדינה סולומוביץ, דליה פיש בנארי, זיו פלג, ידידיה גוטליב, שוש תמיר, שולי שוחט, אנה כרמי,  דרורה  קוזולובסקי, דבורה ויינברג, יונת חמיידס, איווי דשתי, חנה פלד, פליסיטי ברנשטיין-יעקובי.
 
 המילה מייקאובר מגדירה פעולה של שינוי הנעשה על בסיס דבר מה קיים. המייקאובר חל על חומרים רבים   ומגוונים. לרוב משויך לאדם: איפור, שינוי במראה, בשיער, לבוש וכו' אך חל גם בהבטים אחרים כמו אדריכלות   ועיצוב.
 לרוב הרעיון של מייקאובר הוא לשמור על מהות הדבר הקיים, לא לאבד מזהותו וייעודו המקורי אבל לתת לו   מראה מחודש, רענן, אחר. מטרת ההתחדשות היא למשוך תשומת לב, להדגיש את קיומו במראה עכשווי, לקרב
 ולעתכן את נוכחותו לעידן, לאווירה והאופנה שסוררות בתקופתו. לעיתים המייקאובר מעניק אפשרות להתבונן
 מחדש באובייקט, לראותו מזווית חדשה, להעמיק במהותו ולתת הזדמנות לפרש מחדש.
 תערוכה זו מציגה לקט של עבודות שנבחרו מתוך התערוכה המלווה את הסימפוזיון הקרמיקה השנתית של   המחלקה לקרמיקה במכללת תל חי בשיתוף עם אגודת אמני הקרמיקה בישראל. 

                  חנה בר - ניר ניב                                                  ידידיה גוטליב

   פליסיטי ברנשטיין - יעקובי

                         איווי דשתי

                        נורית דרייזין                                                                                           

             שוש תמיר

                דקלה מוסקוביץ

           דליה קומבה                                

                  זיו פלג

             נחום טבסקי

                  עדינה סולומונוביץ

              שולי שוחט

                    דרורה קוזולובסקי

             יונת חמיידס

        דבורה ויינברג

                               אנה כרמי                                                      חנה פלד

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page