top of page

 

כח אחר / עירית שטקלמכר

אוצרים: אתי נוסבאום - נפתלי נחמני

צלם :צבי אליאש

 

עירית שטקלמכר ילידת 48 חיה כיום בכורזים. בעברה הייתה מוזיקאית וכיום מפסלת בחומר. כאשר יצאה לפנסיה בחרה

 עירית להיפרד מעולם המוזיקה ובמהלך חיפושיה אחר נתיב אחר ליצירה בבחרה בפיסול בחומר. "אהבה ממבט ראשון" – החומר, האפשרויות הגלומות בו, הישירות שלו והאפשרות ליצור תוך כדי יצירה כל אלה קסמו לה. עירית נשענת על הטכניקות המסורתיות של עבודת הקרמיקה. ללא אובניים היא יוצרת ממשטחים ומחוליות את נושאי הפיסול שלה. רוב הנושאים המעסיקים אותה קשורים לדימוי הגוף: רגליים, ידיים ופנים. האברים השונים שכמעט כולם רק חלקים מגוף האדם, פונים אל המסתכל ומבקשים ממנו להשלים את החסר, לדמיין את שאיננו. נושאי הפיסול הנם מאבק בין הפכים, בין ניגודים בקיעה או שקיעה, עצב ושמחה, שחרור או התכנסות כמובן הכול בעיני המסתכל. לאחרונה החלה בעבודות הממזגות חומר קשה [חימר] עם חומר רך [גרבוני ניילון ממולאים בחומר מילוי] דמויות רכות מחד וקשות מאידך השזורות יחד לכדי דמות שלמה. בהבעה שמייצרות הדמויות יש חיבור סוריאליסטי בין הדמיון לתת מודע. אוטומטיזם נפשי טהור שבאמצעותן היא מביעה את המהלך של המחשבה והרגש. זוהי הכתבתה של המחשבה, מנוערת מכל דאגה אסתטית. הסתכלות אל נבכי הנפש.נושא חדש המעסיק את עירית הוא מדיום הקנטאור, השלוב של שני אלמנטים זרים. כמו במקרה ה"קנטאור" מהמיתולוגיה היוונית (גזע של יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס) הביאו את עירית ליצור אדם וגלגל, היווצרותה של ישות חדשה בעלת כוח חדש הנובע ממיזוג זה. לפסל זה כמו לשיר אומרת עירית הפסוק "אדם כמו ציפור כל עוד נפשו בו שר" מלווה אותה .כל עוד אתה שר, מפסל, יוצר, אתה חי.חלומה הגדול צנוע שרק לא ייבש מעיין הרעיונות והצורך לפסל אותם.אתי פרדו נוסבאוםכח אחר - עירית שטקלמכרעירית, ילידת 48 חיה כיום בכורזים. בעברה הייתה מוזיקאית וכיום מפסלת בחומר.כאשר יצאה לפנסיה בחרה עירית להיפרד מעולם המוזיקה ובמהלך חיפושיה אחר נתיב אחר ליצירה בבחרה בפיסול בחומר. "אהבה ממבט ראשון" – החומר, האפשרויות הגלומות בו, הישירות שלו והאפשרות ליצור תוך כדי יצירה כל אלה קסמו לה.עירית נשענת על הטכניקות המסורתיות של עבודת הקרמיקה. ללא אובניים היא יוצרת ממשטחים ומחוליות את נושאי הפיסול שלה. רוב הנושאים המעסיקים אותה קשורים לדימוי הגוף: רגליים, ידיים ופנים.האברים השונים שכמעט כולם רק חלקים מגוף האדם, פונים אל המסתכל ומבקשים ממנו להשלים את החסר, לדמיין את שאיננו. נושאי הפיסול הנם מאבק בין הפכים, בין ניגודים בקיעה או שקיעה, עצב ושמחה, שחרור או התכנסות כמובן הכול בעיני המסתכל.לאחרונה החלה בעבודות הממזגות חומר קשה [חימר] עם חומר רך [גרבוני ניילון ממולאים בחומר מילוי] דמויות רכות מחד וקשות מאידך השזורות יחד לכדי דמות שלמה. בהבעה שמייצרות הדמויות יש חיבור סוריאליסטי בין הדמיון לתת מודע. אוטומטיזם נפשי טהור שבאמצעותן היא מביעה את המהלך של המחשבה והרגש.זוהי הכתבתה של המחשבה, מנוערת מכל דאגה אסתטית. הסתכלות אל נבכי הנפש.נושא חדש המעסיק את עירית הוא מדיום הקנטאור, השלוב של שני אלמנטים זרים. כמו במקרה ה"קנטאור" מהמיתולוגיה היוונית (גזע של יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס) הביאו את עירית ליצור אדם וגלגל, היווצרותה של ישות חדשה בעלת כוח חדש הנובע ממיזוג זה. לפסל זה כמו לשיר אומרת עירית הפסוק "אדם כמו ציפור כל עוד נפשו בו שר" מלווה אותה .כל עוד אתה שר, מפסל, יוצר, אתה חי.חלומה הגדול צנוע שרק לא ייבש מעיין הרעיונות והצורך לפסל אותם.אתי פרדו נוסבאוםכח אחר - עירית שטקלמכרעירית, ילידת 48 חיה כיום בכורזים. בעברה הייתה מוזיקאית וכיום מפסלת בחומר.כאשר יצאה לפנסיה בחרה עירית להיפרד מעולם המוזיקה ובמהלך חיפושיה אחר נתיב אחר ליצירה בבחרה בפיסול בחומר. "אהבה ממבט ראשון" – החומר, האפשרויות הגלומות בו, הישירות שלו והאפשרות ליצור תוך כדי יצירה כל אלה קסמו לה.עירית נשענת על הטכניקות המסורתיות של עבודת הקרמיקה. ללא אובניים היא יוצרת ממשטחים ומחוליות את נושאי הפיסול שלה. רוב הנושאים המעסיקים אותה קשורים לדימוי הגוף: רגליים, ידיים ופנים.האברים השונים שכמעט כולם רק חלקים מגוף האדם, פונים אל המסתכל ומבקשים ממנו להשלים את החסר, לדמיין את שאיננו. נושאי הפיסול הנם מאבק בין הפכים, בין ניגודים בקיעה או שקיעה, עצב ושמחה, שחרור או התכנסות כמובן הכול בעיני המסתכל.לאחרונה החלה בעבודות הממזגות חומר קשה [חימר] עם חומר רך [גרבוני ניילון ממולאים בחומר מילוי] דמויות רכות מחד וקשות מאידך השזורות יחד לכדי דמות שלמה. בהבעה שמייצרות הדמויות יש חיבור סוריאליסטי בין הדמיון לתת מודע. אוטומטיזם נפשי טהור שבאמצעותן היא מביעה את המהלך של המחשבה והרגש.זוהי הכתבתה של המחשבה, מנוערת מכל דאגה אסתטית. הסתכלות אל נבכי הנפש.נושא חדש המעסיק את עירית הוא מדיום הקנטאור, השלוב של שני אלמנטים זרים. כמו במקרה ה"קנטאור" מהמיתולוגיה היוונית (גזע של יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס) הביאו את עירית ליצור אדם וגלגל, היווצרותה של ישות חדשה בעלת כוח חדש הנובע ממיזוג זה. לפסל זה כמו לשיר אומרת עירית הפסוק "אדם כמו ציפור כל עוד נפשו בו שר" מלווה אותה. כל עוד אתה שר, מפסל, יוצר, אתה חי. חלומה הגדול צנוע שרק לא ייבש מעיין הרעיונות והצורך לפסל אותם

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page