top of page
תערוכה של יובל דניאלי ויוסי וסיד2.jpg

אמנים: יובל דניאלי , יוסי וסיד

אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני

צלם: צבי אליאש 

293.jpg
304.jpg
285.jpg

 יובל דניאלי

 יוסי וסיד                                       הזמר אלון עדר בפתיחה

" קו נקודה קו 3":  אתי פרדו נוסבאום

גלריה סימן שאלה בחרה להציג את התערוכה המשותפת השלישית לצמד אמנים: חברי קיבוץ המעפיל.

יובל דניאלי אמן וארכיונאי, יוסי וסיד אמן וארכיטקט, אשר מרחק דור מפריד ביניהם. התערוכה הזו מהווה צעד נוסף במהלך שהחל בתערוכה "נקודה" שהוצגה בגלריה הקיבוץ בתל אביב. ו"נקודה קו נקודה" שהוצגה במרכז האמנות בגבעת חביבה. תוצרי התערוכה מושפעים מעיסוקוהם של השניים: חברות בוןעדת התיכנון של קיבוצם, טיפול בארכיונים של אדריכלים שבנו בקיבוצים ומאבקיהם נגד מהלכי תכנון דורסניים שפגעו במהות הקיבוץ. השניים מקיימים קשרי יצירה ודיאלוג תוך התבוננות בתהליכי האורבניזציה בקיבוצים, בהם נוצר עימות בין ערכי הקהילה עליהם גדלו ואתגר שמירת הקיימות החברתית "בקיבוץ המתחדש". הצורך באיזון בין הבנייה הפרטית של חברי הקיבוצים עצמם ושכונות של משתכנים שאינם חברי קיבוץ.

כל אחד תורם את הרגשתו על עתיד המקווה והמאיים גם יחד. העבודות של יובל דניאלי שנושאות אופי נוסאלגי, מציגות התפתחות הדרגתית בשלבי העיור של הקיבוץ והתקדמות תוך שימוש הערכי העבר. לדעתו יש להתקדם לקראת עתיד אוטופי הכרחי באופן מאוזן. לעומתו עבודותיו של יוסי וסיד מציגות באופן פואטי כיצד ייראה לכאורה הקיבוץ העתיד. הדימויים שלו עשירים במטען של צבע וגרפיקה צפופה ואינטנסיבית מביאים את רוח החששות של האמן מכיבוש העבר האנושי ונוסטלגי על ידי עתיד מנוכר יצוק באלמנטים מבניים. עבודותיו מבטאות חרדה קיומית. 

בתערוכה מוצגים תוצרים של תהליך הבוחן שתי נקודות מבט בנושא הקיבוץ. האחת, לירית במהותה, מתרפקת בערגה על מצבים ומקומות שאפיינו נוף קיבוצי שאיננו עוד. השנייה פרקטית ותובענית, המבקשת לעורר את הקיבוץ לדיון ושיח אקטואלי בעתידה של התנועה הקיבוצית שהחלה בתקופת "חומה ומגדל" וצועדת לקראת "מגדלי השן", אשר בה משתקפים מגמות עיור ובדלנות עם פרטיות מסוג חדש. במובן מסוים התופעה מושפעת מתנועת תושבים שמחוץ לתנועה הקיבוצית אל הקיבוץ, כמפלט הצפיפות האורבנית של העיר. שתי נקודות המבט מכילות ביקורת ברורה, מחד, על חוסר המודעות של הקיבוץ המתחדש לשמירה ותעוד של ערכי העבר המתכלים ומאידך על האדישות לנוכח הצורך להתאים את התכנון הפיזי של המרחב למציאות הפוליוית והחברתית המשתנה.

יובל דניאלי: אמן וארכיונאי, מציג עבודות גדולות בטכניקה מעורבת הכוללת ready made מטופל. הוא משתמש בחומרים אותם הוא אוסף באתרי בניה של ההרחבות בקיבוץ. קרשים שאותות הזמן ניכרים בהם, מסמרים חלודים וחתיחות פח מעטבדים: לגדרות, לגדרות צבר ושורות ברושים. יובל דניאלי, שחווה את קום המדינה בילדותו, מעיד על עצמו: "אני משתדל להיות אמן מקומי, לצמצם את מקור השראתי עד ל"טבורו של המקום". אינני מתבייש להיות פרובינציאלי... אין לי עניין בברוש  , נאה ככל שיהיה, אם הוא לא תוצרת הבית שלי".

012.jpg
יובל דניאל 1.JPG
212.jpg
089.JPG
124.jpg
233.jpg
2010.jpg
1911.jpg
179.jpg
167.jpg

יוסי וסיד

אמן ואדריכל, נולד בקיבוץ ועזב אותו לאחר השירות הצבאי. אחרי שנים של חיים עירוניים בארץ ובארה"ב הוא שב עם משפחתו אל המעפיל וקבע בו את ביתו. הוא אומר: "כיוצר אני מתעניין במצבים חברתיים וארכיטקטוניים קיצוניים, המתרחשים לכאורה הרחק מגדר הקיבוץ ומגבולות הארץ. כאן אני בוחר לבקר את ובתוך סביבתי המיידית, הקרובה, ולראשונה בעצם לתרגם מונחים של חרדה ודאגה, חורבן והתחדשות לשפת המקום בו גדלתי ובו אני שוב מתגורר". וסיד מציג בתערוכה עבודות על נייר ולוחות עץ. הוא עושה שימוש בחומרים זולים וזמינים כמו מסטינג טייפ, אקריליק, זפת וטיפקס ומתאר סצנות נוקבות הנשענות על זכרונות ילדות וקו המיתר של הקיבוץ הישן לצד מבט עכשווי על המציאות המשתנה.

בימי ראשית ההתיישבות הקיבוצית, התייחס המושג "נקודה" לתיאור של מקום ישוב חדש. המושג מקבל פירוש נוסף בתערוכה זו - כנקודה סוף. לכאורה, מפגישה התערוכה את שני הקטבים הללו. המשקפים את תהליך הפרידה מהקיבוץ השיתופי "הישן והטוב", האחד נוסטלגי ותעודי במהותו, והאחר ביקורתי ו"מודאג". קריאה נוספת מגלה ששני האמנים מכילים ביצירתם האחד את השני.

                                                                                     

                                                                                             אתי פרדו נוסבאום

056.jpg
225.jpg
025.jpg
044.jpg
067.jpg
167.jpg

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page