top of page
גוזרים ומדביקים2.jpg

גוזרות ומדביקות : שוש גורלובסקי, נעמי שלו

אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני 

צלם: צבי אליאש 

477.jpg

שוש גורלובסקי

ילידת ארגנטינה, חברת קיבוץ גדות, עוסקת בהוראה במרכז למחוננים מבתל חי. הצורך ליצור מלווה אותי בכל יום ובכל רגע. גם באופן אישי וגם במסגרת ההוראה שלי. אני יוצרת בכל חומר, אם זה צילום, נייר, חומרים שנמצאים מסביב ואין בהם צורך ועוד. בעקבות חיפוש אחר דרך להעשיר את העולם הצבעוני שלי ומתוך הרצון להתחבר לאמנות ירוקה הגעתי לטכניקת הקולאז'.

הפכתי את המספרים ואת הדבק למכחול שלי, הניירות שאני גוזרת הם הצבעים שלי. קצב החיים במאה ה-21 הוא דינמי ומשתנה. אין ספור גירויים מציפיס אותנו, במהירות , אחד ליד השני ואחד יחד עם השני.העולם סביבינו הוא בליל של אורות, צבעים, צלילים, ריחות, טעמים, קולות ועוד.

באמצעות הקולאז' אני מנסה לשקף את העושר החושי שמקיף אותי. עולם דינמי שחולף ומתחלף כל הזמן. 

ביצירות שלי אני משלבת טקסטורות , השתקפויות ובעיקר צבעים. אני יוצרת עולם צבעוני עשיר של מרקמים. אני מוציאה את הדימויים מהקשרם ומשתמשת בצבע ובמרקם שלהם לצורך יצירת דימויים חדשים. היצירה שלי היא ביטוי של העולם הפנימי שלי וגם משקפת את הסביבה כפי שאני חשה אותה.

3910.jpg
Button
389.jpg
2811.jpg
3010.jpg
378.jpg
445.jpg
1011.jpg
0910.jpg
165.jpg

נעמי שלו

אני יוצרת קולאז'ים מגזרי עיתונים מסוף שנות ה- 90. הרומן שלי עם הקולאז' התחיל עם עיתוני פורנו. לפני שנים רבות נתן לי חבר את אוסף עיתוני הפלייבוי וההסטלר שלו להם הוא לא נזקק יותר. גם אני לא ידעתי בדיוק מה לעשות עם הערימה ההיא...התחלתי לגזור תמונות ולחבר אותן בקומפוזיציות מצחיקות. לא היה לי רעיון טוב יותר באותו זמן.

יותר מאוחר התחלתי לחפש דרכים לעשות קומפוזיציות גדולות יותר-תמיד אהבתי פרויקטים גדולי ממדים. ככה נולדה הטכניקה שבה אני עובדת עד היום-שימוש בקרעים שך דפי עיתון במקום במברשת וצבעים: ציור באמצעות עיתונים.

במשך שנים, מה שהתחיל כמשחק-הפך להיות מקצועי העיקרי.

למה אני יוצרת ?

כי זה כזה אושר-להיות בעלת אמצעי ביטוי של משהוא שדורש ביטוי בעקשנות ! אני מאוד מתעניינת ברגשות אנושיים, ביחסים עם קרובי ובעצמי. אלה הם החומרים הבלתי נדלים של יצירתי. אחד המרכיבים ביצירה שלי הוא סבל. כמו לכל יצור אנושי, גם לי יש כל כך הרבה רצונות לא ממומשים שלא יבואו לידי מימוש לעולם, שגורמים סבל נפשי עז ! זה הנתון -חומר גלם שממנו, בדיוק כמו מחתיכות של מגזינים ישנים, אני מרכיבה מציאות חדשה-פרטית, הרבה יותר עשירה ומספקת מזו שאני כלואה בה כאן בגופי הפיזי.

 

067.jpg
078.jpg
089.jpg

 מופע בפתיחה יגאל לויט גיטרה                  סיוון דרי שירה ופסנתר                                קהל בפתיחה

498.jpg
412.jpg
426.jpg

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page