top of page

LOVE STORY

לחוט ומתכת

 LOVE STORY לחוט ומתכת.

משתתפים: מירב נדב-מאירוביץ (מעלה-גמלא), קובי סיבוני (לוחמי הגטאות), ניהאד דביט (רמלה), יובל תלם (מצפה מתת). ארבעתם יוצרים בשקט, בצניעות, בהתמדה ומשלבים בין התשוקה למלאכת הכפיים ולחומר.

אומנות הפיסול במתכת ובחוטי המתכת היא מרתקת. חוט המתכת, אצל נדב-מאירוביץ, סיבוני ודביט, הפשוט שבחומרים, אולי מגביל מאוד כחומר וקשה לשליטה אבל בה במידה הינו גם גמיש ומאפשר התבטאות. קצה החוט אוחז ביכולת להביע כל כך הרבה, לשקף את הנפש באמצעות הכלי הבסיסי ביותר - הקו. דרך היצירה בחוט המתכת היא ידנית ללא כל שימוש בחום, הלחמה או ריתוך. את כל החיבורים בפסלים מבצעים בעזרת פלאייר, קאטר והאצבעות. בניסיון להגיע לתוצאה מורכבת ובעלת מספר רבדים. בין אם בתלת-ממד ובין אם דו-ממד. נוצרת שפה עיצובית של "קו מחבר קו" היצירה אצל שלושתם, מורכבת מחומר גלם אחד – חוט המתכת, בשפה זו נוצרים צמתים של קו מלופף המחזיק קו אחר וכן הלאה... וכן הלאה... עד שנוצרת יצירה שלמה העומדת בפני עצמה. המגבלות אותן כופה החומר מהווה אתגר. הצורך לפלס דרך וללמוד את ההתמודדות עם החומר רק מגבירים את העניין. ביצירה קיים חיפוש מתמיד אחר התנועה, ההקפאה של הרגעי, החולף בהרף עין, התחושה והרגש.

פסלי הנשים של מירב נדב מאירוביץ, היו מאז ומתמיד החלק הארי של עבודותיה. דמויות נשיות, נטולות תווי פנים, שהגוף הוא מקור הבעתן וחוזקן. הגוף הנשי, המלא והשופע, מופלא ומרתק, ומייצג מנעד רחב של רגשות וכוח. בחירה ששורשיה טמונים גם בביוגרפיה האישית שלה ושל משפחתה.

בחוט ברזל שעוביו מילימטר אחד בלבד, רושם קובי סיבוני, קו באוויר. החומר הפשוט הפך עבורו ליסוד היצירה, האטום, שממנו מורכב יקום, האפשרויות הבלתי מוגבלות שלו. ממנו הוא מקים יצורים ודמויות, מעניק להם נפח ומפיח בהם חיים דמיוניים. ראשיתם בדמיון שלו ואחריתם בדמיונם של הצופים, הטוענים אותם במשמעות משלהם.

סיפורו של ניהאד דביט, יכול להיות בסיס מרתק לטלנובלה. דביט מפסל בחוטי ברזל, בה הוא קולע חוטי מתכת וחלקים גדולים של גדרות תיל. הנושאים המזוהים ביותר עם עבודותיו, סוסים בגודל טבעי ופסלי עצי הזית גדולי ממדים, כסמל מובהק בן אלפי שנים לנוף הים התיכון, בתוכו צמח, וכסמל לשלום במזרח התיכון.

עבודה עם מתכת חמה משחררת את יובל תלם. הפלטה הנוקשה עוברת תהליכים של חימום, ריכוך וכיפוף, בסופם נולדות הקומפוזיציות. כחומר גלם, המתכת מתאימה עבורו ומאפשרת לו לבטא את עולמו הפנימי. יצירתו אישית ונובעת מתוכו כביטוי צורני לעולמו הרגשי. הפיסול במתכת הפכה לעשייה מרכזית בחייו.

פתיחה:     30.4.22.   נעילה: 11.6.22                            

                                         

אתי פרדו נוסבאום

קובי סיבוני

מירב נדב מאירוביץ

ניאהד דביט

יובל תלם

מירב נדב מירוביץ.       יובל תלם.            קובי  סיבוני.            ניאהד דביט.

צילום: צבי אליעש

שירה: מיה וירון (מירון)

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page