​

 מהוא קסם הבוץ בשבילי ?

 גיליתי את עולם הבנייה בבוץ כשהייתי בתחילת לימודיי בבצלאל במחלקה לעיצוב קרמי. תוך כדי הלימודים ואחריהם  המשכתי בכיוון הזה מתוך רצון לחפש עשייה אמנותית שמחוברת לפשטות לעבודה בחוץ ולבישול באש.  

 רציתי ללקט בעצמי את החומרים הנדרשים ליצירה מהטבע ומשאריות שעבור אחרים הן זבל.  אדמה-חומר כל כך פשוט, 

 זמין וברור מאליו. אנחנו לא חושבים עליה בכלל אפילו שאנחנו דורכים עליה יום יום....סיבים טבעיים-כמו קש וגלילי

 סוסים מפינת החי בקיבוץ.

 באמצעים כל כך פשוטים, זמינים ואפילו "נחותים" אפשר לעשות כל כך הרבה: פסל, רהיט, תנור אפייה ואפילו בית שלם  לגור  בו!.

 זה נכון שגם הקרמיקה היא עבודת אדמה אבל המציאות העכשווית שבה, בעצם עובדים כמעט רק בחומר קנוי ושורפים בתנורי  חשמל  הרחיקה אותי מהקשר הפשוט הזה אל חומרי הגלם הראשוניים.

 המגע עם האדמה הרגיש לי מהרגע הראשון כמו בית, כאילו הידיים שלי יודעות ומכירות את העבודה הזו ואף אחד לא יכול  ללמד אותי משהו חדש שאני לא יודעת כבר בעצמי. מעין ידע קדום שכמו קיים בגוף. זו חוויה של המפגש עם החומר הזה:

 רך,  נענה, סובלני, מקבל, מאפשר עבודה "לא מיומנת", אינטואיטיבית.

 אדריכלות של מבני אדמה בעלי קווים עגולים מזכירה לי תמיד משהו מעולם של הגדות, שונה מהעולם של קווים הישרים  שאנחנו חיים בו. צורות אלה מהוות השראי עבורי. חלק משמעותי מהאדריכלות המסורתית של מבני אדמה הוא העיטור:  עולם ומלואו של צורה וצבע, צבעוני, מקושט ומשמח את העין.

 נראה שכל ספסל, ארון או תנור בוץ הוא כמו דף ציור ריק שנבנה בעצם רק בשביל היחטור שיבוא...

 כל העבודות בתערוכה עשויות מתערובות של אדמה מקומית וסיבים מסוגים שונים: קש ארוך, קש קצוץ, גללי סוסים ונייר  גרוס. בחלק מהתערובות יש גם חול. הצבעים השונים מקורם בשימוש בסוגים שונים של אדמה שנאספה במקומות שונים.

 בעבודות אלה אני משתמשת באדמת בזלת שחורה של הגולן ובאדמה לבנה מעין גדי.