אמנים: נעמה פאול, מאיר אמור, אברהם אילת

אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני

צלם: צבי אליאש

 

"מפגש מקרי" : קרטון, ציור וחומר.  (אתי פרדו נוסבאום)

הפעם צוות הגלריה בחר לקיים "מפגש מקרי" עם : אברהם אילת, מאיר אמור ונעמה פאול.

שני אמנים ותיקים ומוערכים מאוד ואמנית צעירה פורצת דרך. בתערוכה מוצגים מטענים תרבותיים

אישיים, זכרונות ותחושות, הטמונים בנפשם של היוצרים.

 

מהיצירות המוצגות קורנת ההנאה של הנחת מכחול הצבע, החופש של תנופת היד, כתם שהפך   לדמות, כתמים   וקווים מצטלבים, משטחים גדולים, משיכות מכחול חזקות, מערך צבעים שבונים ציור גדול ממדים, מעניקים ליצירה האיכות ההבעתית, עוצמה צבעונית ויוצרים מרחב עשיר בצורות ובדימויים.

אסמבלאז'ים מקרטון משומש שהופך למרחב פתוח המחבר בין המעורפל לקונקרטי. משלב בין תלת - ממד לשטוח, בין ייצוג ריאליסטי לייצוג סימבולי, פשוט ומרכב בו זמנית. הרכב מפתיע ולא   צפוי, חווית מפגש של מילים וסמלים ככתבים הירוגליפיים עתיקים. עבודות שמתחילות בצורה אינטואיטיבית לגמרי עם אלמנט השכלתני.

 

מעגלי חיים במקצב אישי פנימי, דפוס פנימי, כשרשור ענק של D.N.A פרטי הנעטף בקליפה חיצונית. מוצפן ומאורגן בתוך מבנה ייחודי. המכלול מגלם בתוכו את האלמנטים החשובים ביצירה ובחיים. מעגלים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, זורמים פנימה והחוצה ומזמינים את הצופים, למפגשים בלתי צפויים, שמיוניים מפתיעים, זה מתחיל מביצית ברחם, ממשיך בכוכב הלכת (כמעט עגול) עליו אנו חיים ומסתיים באינספור המעגלים שאנחנו פותחים וסוגרים בחיינו. אין זה מקרי, שמעגלים מהווים השראה לאמנים רבים.

​

היצירות בתערוכה מזמנות לצופים מפגש אישי. להתרשם וללכת, להמשיך בדרכם ומה שבחרו   להפנים ילווה   אותם, יצמח, ילבלב-ויהפוך להיות חלק מעולמם הפנימי. מפגשים עם העבר ועם הפנים לעתיד.

​

מאיר אמור - "ניגוד טקסטורות".

מאיר אמור גר בקיבוץ מחניים אמן בעל הישגים, הזוכים להוקרה רחבת היקף. לרבים המבקרים בתערוכותיו   מהווים יצירותיו גדולות הממדים הפתעה נדירה. ביצירותיו ניתן לחוש את יכולתו להשתלט מבחינה טכנית על מרכיבים השייכים לדיסציפלינות שונות ולהגיע לסינתזה מבחינה צורנית תוך שימוש בהם.

טקסטורות ומרקמים אינסופיים ביצירותיו, הם כמפגש המחבר בין חושים. בין חוש המימוש, לחוש הראיה. 

הטקסטורה-בגלל שהיא נובעת מהחוויה הראשונית ביותר, המגע. יש לה יכולת לעורר זיכרונות ולפיכך היא גם מפגש בן עבר להווה. קיים פרדוקס בהבנה שהטקסטורה, עוסקת בסוג של מהות, הבנה שלכאורה עומדת   בסטירה לניגוד שלפעמים אנחנו מחדדים בין מה שבחוץ, למה שבפנים.

לא במקרה השימוש הלשוני ב"מרקם" - מתייחס לאיזו מהות של תחושה ורעיו, אבל לא כזו שמרוכזת בגרעין   אחד, אלא כזו שמפוזרת, שקשה יותר להגדיר אותה, שעוקפת את הליניאריות של המחשבה. באמנות אי אפשר לדבר מעט מידי על המרקם, צורת הנחת הצבע על המשטח, ההתייחסות לצבע עצמו כחומר שיש לו איכות   מוחשית שלו-תחושות רגשיות.

פני השטח-מגלים הכל, הסימנים של הקנבס של מאיר אמור הם יותר מהחתימה על הציור, קצב, קו, כוח, אנרגיה,

צורות, דפוסים, פני השטח מחביאים בתוכם כל כך הרבה אינפורמציה. הם מעבירים אוירה פיוטית ורגישה   המבטאת את קשריו של האמן לסביבתו. כשהוא מצייר הוא כאילו "לא בעסק". הוא עצמו לא אקטיבי, אלא מונע   ונדחף ונמשך על ידי יצר חזק ממנו. עבודותיו בתערוכה הן תוצר של נבכי הנשמה והנשימה שלו.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

אברהם אילת - "שיבוצים (Inlays) ".

 אברהם אילת גר בעין הוד. צייר, צלם, פסל, אוסף מהרחוב דברים חסר תועלת ומוצא להם מקום באמנות שלו.

 עבודות הקרטון מהשנים האחרונות מתקשרות לשתי אהבות ישנות המלוות אותו שנים רבות. האחת-משיכה

 לקוביזם וקונסטרוקטיביזם על מופעיהם השונים. השניה-אהבה בטיפול בחומרים משומשים וניצולם ליצירת 

 מערכים חדשים. הסטודיו שלו נראה כמו "משחות רכב". חלקי קרטון נחתכים מהאריזות אותן הוא מלקט ליד

 חנויות ירקות, באחורי המרכולים וסתם ברחובות ואז ממוינים לפי משפחות צבעים, מילים, דימויים וסימנים. זוהי

 פלטה הצבעים שלו וממנה הוא בוחר מה יצטרף למה ויוצר רצף קומפוזיציה מורכבות, בעלת מקצב משתנה של

 קו, צבע, צורה, חומריות וניגודים. בעבודותיו ניתן למצוא את משיכתו למגמות אמנותיות בנות המאה העשרים.

​

 אברהם אילת עובד באופן אינטואיטיבי בלי שאיפה לייצר מסרים "גדולים" מתוך תקווה לשדר תחושות של חופש   והפתעה, הרפתקה וגם עונג. מלבד השימוש בצבעים השונים המודפסים על הקרטונים, הוא משלב בעבודות גם מילים, אותיות, סימני דפוס וסמלים שונים שקיימים על פניהם-בהם סימני אזהרה, חיצים מראי כיוון, הוראות   שימו וכו'. כשהסימנים האלה מנותקים מהקשרם המקורי, הם נטענים במשמעויות חדשות. אופן עיצובן והעמדתן מזכירות כתבים הירוגליפים עתיקים.

 ב-2015 התחיל אברהם אלת להוסיף מבעד לחלקי הקרטון, שהודבקו ושובצו מחדש, ציורי דיו של דמויות אדם.

 הדמויות לקוחות מתוך סידרה גדולה שעבד עליה החל משנת 2000 ועוסקות במלאכות שונות ורובן-חפירה.

 לדבריו "הקרטון" המשומש הוא חומר פגיע ולעיתיפ מקומט ולכן הוא נושם וחי, כמו בן "אנוש". מרחוק העבודות

 נראות מושלמות אבל במבט מקרוב מתגלים פגמים ואי דיוקים. יצירותיו נמצאות באוספים של מוזיאונים המרכזים בארץ ובעולם.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נעמה פאול - "מחולות"

 נעמה פאול גרה ויוצרת בקיבוץ חצרים. סיימה בהצטיינות את לימודיה במחלקה לעיצוב קרמיקה וזכוכית בבצלאל

 יצירתה עוסקת במקצב אישי, בפעולה החוזרת על עצמה. זהו מעין דפוס פנימי D.N.A פרטי הנעטף בקליפה חיצונית. המכלול מגלם בתוכו את האלמנטים החשובים לה ביצירה ובחיים.

​

 נעמה מייצרת מנדלה אישית בתלת-מימד. המתחילה מנקודה פנימית המתרחבת החוצה. במזרח הרחוק   משמשת המנדלה כטכניקה נזירית למדיטציה והתבוננות פנימית. המערב, בחר לאמץ את המנדלה, כשיטת   ריפוי באמצעות יצירה. לפי האמונה המזרחית, אותה הביא יונג למערב, בני אדם מסוגלים להתחבר לאלוהות אם רק התחברו לנקודה הפנימית. המנדלה היא כלי דמיון המסייע ליוצר לשרטט, בעיני רוחו, את המבנה המורכב של עולמו הפנימי, הנפשי והפסיכולוגי ולהגיע לאיזון ולשלווה.

 

 תהליך עבודה של נעמה משלב בין שתי הפעולות: אובניים, בהמשך טכניקה של יציקות, תוך שימת דגש   על ערכים אומנותיים מרכזיים עבורה, כגון: שילוב מגוון חומרים וטכניקות, צבעוניות, ריבוי, תנועה ואסטטיקה.

הגבוהה והנמוך והחיבור בין חומריות טבעית ובצבעוניות מלאכותית. ניגודים בין עומס, ריבוי וחזרה הנוצרת ע"י

 פעולת היציקה האוטומטית, לעומת היצירה של הגוף הקראמי היחיד, הספונטני, כפי שנוצר על הגלגל באותו   יום ולבסוף החיבור האינטואיטיבי של החלקים השונים באותו רגע. זאת תוך התייחסות לאווירה, למקצב, לתנועה

 ולאסתטיקה בקווים מנחים.

 

 בעבודותיה חשים ריקוד מקצבי עם מרכיבים ייחודיים - "הקוד הגנטי", D.N.A פרטי שלה, מאפשר לצופה מרחב   של פירושים ואפשרויות לקשור קשרים והקשרים חדשים ביחס .... בקצב העוסק בהנעה, בתנועה אנרגטית.  

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​