top of page

חוטים מקשרים

אגלי גרינפלד, דבורה מורג – השבת אבידות

חוטים מקשרים מוקטן.jpg

תערוכה חדשה המוצגת עתה בגלריה "סימן שאלה" בקיבוץ עמיר. בתערוכה "חוטים מקשרים" מוצגות עבודות מרשימות של אגלי גרינפלד (כפר סאלד) דבורה מורג (ת"א), העוסקות בחוטי צמר, שקי יוטה, בהקשרים שונים, גשמיים ורוחניים. חוטים מקשרים ומספרים חלקים בסיפור חייהם של שתי האמניות. שתיהן חוקרות את החוט תחילה. סורגות או פורמות, תופרות או עוטפות ומבקשות ליצור דימויים צורנים, חלקם מופשטים וחלקם מכוונים. היצירות יפהפיות ומרגשות.
 

אגלי גרינפלד,

 

אמנית טקסטיל מכפר סאלד, במהלך לימודיה לתואר שני בלימודי נשים חשה בצורך לחזור ולגלות מחדש את מלאכות היסוד של נשים ברחבי העולם, לנסות להתחקות אחר הידע שהועבר מאם לבת. בעבר שימשו סריגה, אריגה ורקמה כמדיום רב עוצמה לביטוי עצמי לתקשורת בין נשים. גרינפלד, לא העלתה על דעתה שסריגה צבעונית וקישוט עצמים בביתה ומחוצה לו יזמנו אותה להציג במקומות שונים בארץ ובעולם. בין היתר בהודו, ברזיל, פורטוגל, שוויץ, איטליה ואנגליה. ולזכות בפרס בביאנלה של פירנצה בשנת 2017.

גרינפלד סורגת אלמנטים גדולים וזורמים. לעיתים מחבקים עצמים בסביבה החיצונית ללא רשות וללא הגבלות, סגנון המזכיר גרפיטי שנחשב לאומנות מצוירת על גבי קירות ללא הסכמת בעל הרכוש. היצירות אמנם מבוססות על "תחביב של סבתות", אבל הן כבר הספיקו להפוך לטרנד עולמי לוהט המוכר בשם "הפצצת סריגה". בו אמנים החלו לכסות בסריגה צבעונית אובייקטים שונים במרחב הציבורי כדי להעניק להם היבט אנושי ותוסס, ובעיקר כדי להפיח בעוברים והשבים תחושה של אופטימיות ושובבות ליום שגרתי ולנוף האורבני העירוני. מרחבים אלו הפכו למגרש המשחקים הפרטי שלה. שאיפתה ליצור שפה פמיניסטית המעניקה כבוד לחוש המישוש, לחושניות ורכות האישה. מבחינתה כל פרויקט מתחיל מבדיקה מעמיקה של הדמות או החפץ שאותו היא מעוניינת לעטוף או לקשט.

דבורה מורג - "השבת אבדות"

 

אמנית מייצבים מתל-אביב, ברוב עבודותיה קיים שימוש באובייקטים "יד שניה". חפצים ופרגמנטים של חפצים שידעו חיים אחרים. לכן השימוש הוא בשקי היוטה, אשר בעברם שימשו להעברת פולי קפה. השקים נושאים בתוכם את העמל ואת עבודת הפועלים. יש להם ריח חזק של דם יזע ודמעות.

העבודות המוצגות בתערוכה שייכות לסדרת עבודות "אריזה משפחתית" הכוללת אובייקטים שנעטפו בבדי יוטה ופשתן גס שמקורם גם בשקים. הבד תפור, ידנית, במהודק על גבי האובייקט כשהוא מגן וחונק אותו בו זמנית. העטיפה והתפירה העמלנית והכואבת, יוצרות קליפה אסתטית המעלימה עולמות אחרים.

הבד והחוטים הם שפת האם של מורג. החומריות הגסה של שק היוטה: שק היוטה, מאד ישראלי והישרדותי במהותו, המשמש להעברת חומרי גלם אורגניים. לבוש השק מבטא אבל ביהדות, ובתודעה הישראלית שקי יוטה מלאים בחול מזכירים מלחמה. יש בצבע השקים וביובש שלהם משהו מן הנוף הישראלי והצחיחות המדברית.

לפני כ 4 שנים הוזמנה להציג בביאנלה בפורטוגל. נושא הביאנלה היה "אורגניות - אי אורגניות". המיצב שילב בין מבנה אסתטי לתאוריה מדעית המבוסס על מודל שקיות החול האמפירית של גאודי ומודל "קו השרשרת" (catenary model). הווירטואלי הקווים והמשטחים תלויים בחלל וקוראים תיגר על כח המשיכה ומציירים צורות בחלל בהתאם לכוח המשיכה, הצורות הנוצרות נמצאות בין ציפה לתליה, בין תנועה ליציבות.

פתיחה: 26.6.21    נעילה: 7.8.21                                            

                                                                                                                   אתי פרדו נוסבאום

04.jpg
36.jpg

אגלי גרינפלד

13.jpg
25.jpg
32.jpg

דבורה מורג

38.jpg
30.jpg

שירה - גבי חן

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page