top of page

גלגולו של קרטון

הפעם בחרנו לחשוב מ"תוך הקופסא": בתערוכה מרהיבה ומעוררת השראה על קרטון, עיצוב והמון דמיון. כשאנחנו רואים קרטון ישן זרוק ברחוב רובנו נתעלם ממנו ונמשיך הלאה. לא כך קורה לאליאן (לולה) קצ'קה. שאוספת אותם ומשתמשת בהם כמצע ליצירתה. אליאן לולה קצ’קה – אמנית ויוצרת בתחום האמנות הפלסטית, מפסלת ובונה בסוגים שונים של קרטון, עבודות מגוונות כגון: פסלים, תפאורות, רהיטים ועוד. בעלת תואר ראשון, אוניברסיטת אורט אורוגווי – עיצוב תעשייתי,  ובוגרת בית הספר לאמנות "בסיס לאמנות ותרבות".

קצ'קה עובדת כעצמאית ובשיתופי פעולה מגוונים עם אמנים שונים. בעלת סטודיו שנברא מתוך תשוקה למצוא פתרונות אקולוגיים לצרכים יום-יומיים, היא יוצרת בעיקר עם קרטון ומפתחת טכניקות ושיטות בניה בעלות שפה אמנותית ייחודית ומרתקת. קרטונים משומשים עם טקסטורות שונות חשופות, קיפולים וחיתוכים, כל אלה מוסיפים לעבודה אופי, מעין חכמת רחוב שלא הייתה מתקבלת על משטח קנבס נקי. לקרטון יש כמה צדדים: יש את הגלוי ויש את זה שלמעשה אמור לשמור על מה שבתוכו. להבנתה - שבשביל אחד זה קרטון ובשבילה הוא זהב. מסתבר שקרטון הוא הרבה יותר מסתם קופסה. קרטון הוא חומר גלם המשמש לבנייה ויצירה של דברים רבים אפילו בתים. לולה עצמה גרה בבית שכולו עשוי מקרטון. הקרטון הוא חומר גלם שאיתו היא מגשימה חלומות!

זוהי תערוכה המורכבת מאוסף של עבודות עשויות מקרטון על כל גווניו: מבני ענק, דמויות אנוש, חיות דמיוניות, שמלת נשף מפוארת, בגדי המלך החדשים, סוס אצילי ועוד.

עבודותיה של קצ'קה  בקרטון כחומר פיסולי, מדגישות את הניגודיות בין החומר המתכלה, הזמין, היום-יומי לבין הצורות הקלאסיות, הכבדות והמוכרות מעולמות רחוקים בהיסטוריה. 

התערוכה אקולוגית וניתנת למיחזור, מיוצרת מחומר ידידותי לסביבה – 100% קרטון. חומר זה הינו חזק ויציב, ועל כן מבטיח שעות ארוכות של משחק וכיף, ועמידות לאורך זמן. כשהסימנים האלה מנותקים מהקשרם המקורי, הם נטענים במשמעויות חדשות.

לדבריה: "כל פיסת אמנות היא רצף של פעולות שונות, כל החלטה בכל שלב ושלב של העבודה הן שבונות את היצירה, וכאומן מערכת היחסים עם זה משתנה כל יום. תהליך זה תמיד מזיז ומדרבן אותי, ומה שכל כך יפה לדעת, הוא שבכל שלב אפשר להתחיל מהתחלה".

פתיחה רשמית ושיח גלריה: 18.3.23.    נעילת התערוכה: 15.4.23

    

  אתי פרדו נוסבאום

מסע אל הליבה:

יצירה בלהט של 700-1220 מעלות – דיאלוג בין אדמה, זכוכית וארכיטקטורה.

"מסע אל הליבה", תערוכה המזמינה את הצופים לצלול אל עולם של יצירה המתהווה בלהט עז, בטמפרטורות הנעות בין 700-1220 מעלות צלזיוס. זהו מסע סוחף אל נבכי החומרים – אדמה, זכוכית וארכיטקטורה – ואל הטרנספורמציה המופלאה שהם עוברים תחת ידיהן האמונות והמיומנות של שלוש אמניות ישראליות יוצאות דופן: יערה רבינוביץ, אילה צור ומיכל גמליאלי. יצירתן אינה רק הצגה של אובייקטים, אלא שזירה עדינה של חוטים מקשרים בין חומרים גולמיים בני אלפי שנים, טכניקות מסורתיות עתיקות יומין ופרשנות עכשווית ומודרנית. כל יצירה בתערוכה היא חלק מדיאלוג מתמשך, חי ונושם, עם הטבע הסובב אותנו, עם הסביבה הגלילית והמדברית, ועם התהליכים הנסתרים והעוצמתיים המעצבים את עולמנו.

התערוכה מתמקדת ברעיון ה"ליבה" – לא רק במובן הפיזי של החומר הנצלה ומתגבש בכבשן, שבו חום עצום הופך את המוכר לחדשני. "ליבה" זו מתייחסת גם למהות העמוקה והפנימית של כל אמנית: מקורות ההשראה שלה, הטכניקה הייחודית שפיתחה, והחיבור הבלתי מתפשר שלה למקורות היצירה, אם זה בחיבור לאדמה, לזכוכית או לעולם האדריכלי. זהו מסע עמוק פנימה, אל המהות הפועמת של החומר והאמנות, המזמין אתכם לגלות את הסודות החבויים בהם.

יערה רבינוביץ: הגיאומטריה של הליבה הארכיטקטונית.

בסטודיו שלה בקיבוץ עמיר, יערה, יוצרת שילוב ייחודי של אדריכלות, אמנות ועיצוב. כמעצבת רב-תחומית, יערה מביאה לידי ביטוי שפה גיאומטרית מינימליסטית, בהשראת האדריכלות הברוטליסטית והנוף הגלילי. עבודותיה – כלים שימושיים, עבודות קיר וגופי תאורה – מתהוות באמצעות תבניות מודולריות, החושפות את הליבה המבנית והצורנית של החומר. יצירתה מדגישה את הדיאלוג שבין תכנון מדויק לחומר המתגבש בחום, וכוללת שיתוף פעולה מקומי, עם סאמר שאער, המנהל סטודיו לעבודות בזלת, מדגישים את הקשר שלה למקום ולחומרים הייחודיים לו.

 

אילה צור: מסע אל ליבת האדמה הנצרבת.

אילה, אמנית וקרמיקאית מקיבוץ עמיעד, מזמינה אותנו למסע עמוק אל ליבת האדמה. יצירתה חוקרת תהליכים גיאולוגיים בני אלפי שנים, כשהאדמה נצרבת בטמפרטורות גבוהות של 1,150 - 1,220 מעלות צלזיוס. איילה חושפת את אופייה הנסתר של האדמה, גווניה ומרקמיה, דרך חרסיות ופיגמנטים טבעיים המספרים סיפורי סחף ומסעות גיאולוגיים. עבודתה כוללת חקירה מעבדתית ואיסוף אדמות מרחבי הארץ. מתוך מסע זה צמחו שלוש עבודות מרכזיות: "חומרי גלם" ארכיון אדמות טבעיות; "אדמת קודש" פסיפס חרסיות שרופות המארגן מחדש את פני השטח; ו"קו התפר" יריעות חרסיות המחוברות ברקמה מקומית, המשקפת מסורות שונות.

מיכל גמליאלי: הליבה הפיוטית של הזכוכית והטבע.

מיכל, אמנית זכוכית מראש פינה, הזכוכית החמה היא "מעשה קסמים" המאפשר לה לבטא את הליבה הפיוטית של הטבע. מיכל התמחתה בטכניקות עיבוד מבער ו"פט דו וור"(Pate de Verre) בהן אבקות זכוכית מתגבשות בחום גבוה. רוב עבודותיה שואבות השראה מהטבע, והיא רואה בהן הזדמנות לעורר בצופה רגש ולחדד את רגישותו לסביבה. יצירותיה, כמו "פריחת השקד" ו"משפחת אלמוגים", מבטאות את הדיאלוג העדין בין הזכוכית השקופה לעוצמת הטבע.

שלוש האמניות, כל אחת בדרכה הייחודית ודרך הלהט של 700-1220 מעלות, מציגות קשר עמוק בין האדם, היצירה והסביבה. התערוכה מזמינה אותנו להתבונן מחדש בחומרים המקיפים אותנו, לגלות את סיפוריהם הנסתרים, ולהעריך את היופי והעומק הטמונים ביצירה הנולדת מתוך חיבור אמיתי לליבת הדברים.        

  

פתיחה: 5.7.202.   נעילה:  9.8.2025                                                                אתי פרדו נוסבאום

  • Twitter Square
  • facebook-square
bottom of page